פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול

אנחנו תוצאה של השבירה. ואם אנחנו רוצים להתקרב לאור, לחיים הרוחניים, להידמות לבורא, זה אפשרי רק דרך החיבור. לכן מעבירים אותנו דרך מצבים רבים, שמתוכם אנחנו צריכים ללמוד שללא החיבור אנחנו לא נמצא את הכוחות, האמצעים, המחשבות והרצונות הנכונים.

הרבה פעמים בחייו, אדם אומר שזהו, מספיק, ומחליט שמאותו היום והלאה הוא לוקח את עצמו בידיים ומקדיש כל רגע להתפתחות הרוחנית, מנצל את כל האמצעים האפשריים, מפסיק לבזבז את חייו ולזלזל בהזדמנות שניתנה לו מלמעלה.

אבל כבר מהרגע הבא הוא שוכח את המחשבות האלה. הוא רואה, שאם באות ההפרעות, הוא לא מסוגל לעמוד נגדן. וזה נעשה במכוון, כדי ללמד אותו שאם הוא רוצה להיות דבוק לדרך וכל פעם לעשות בחירה נכונה, עליו לקבל כוח מהחברה.

ואת הכוח הזה הוא יכול לקבל אם הוא מחשיב את הסביבה כגדולה יותר ממנו. אם יש לו חבר אחד שהוא תופס אותו כמדרגה אחת למעלה מעצמו, זה כמו אחד מול אפס, כלומר, "10". ואם יש לו כמה חברים, המספר הזה גדל בהתאם.

ככל שהוא יכול לבטל את עצמו כלפי האחרים, כך הם ייראו בעיניו גדולים יותר, והוא יוכל לקבל מהם התרשמות גדולה יותר, כלומר, כוח לתפילה, חיבור, כל העבודה הרוחנית.

הרי בעצם, הוא כבר מבטל את עצמו בפניהם, ולכן מגיע לו כוח רוחני. אבל בינתיים, הכוח הרוחני הזה, הביטול העצמי ואותו התחום שהוא פועל יחד עם החברים – הם אגואיסטיים, "לא לשמה". ובכל זאת, אלה פעולות נכונות, ולכן הן עובדות.

אסור לזלזל בהן, הרי כל הפרוטות האלה מצטרפות לאור אחד גדול – היגיעות שלו מצטברות כדי להעלות את החברים שלו יותר ויותר גבוה, ואת מטרת הבריאה שהוא רוצה להשיג בעזרתם.

מתוך שיעור על מאמר של רב"ש, 04.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התמדה בזוטות יקרות
"עקרונות יסוד מתוך הספר ""שמעתי"" – מאמר ו' ""מהו סמכין בתורה,
התפילה שגדֵלה בסתר בתוך הלב