דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול

פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול

אנחנו תוצאה של השבירה. ואם אנחנו רוצים להתקרב לאור, לחיים הרוחניים, להידמות לבורא, זה אפשרי רק דרך החיבור. לכן מעבירים אותנו דרך מצבים רבים, שמתוכם אנחנו צריכים ללמוד שללא החיבור אנחנו לא נמצא את הכוחות, האמצעים, המחשבות והרצונות הנכונים.

הרבה פעמים בחייו, אדם אומר שזהו, מספיק, ומחליט שמאותו היום והלאה הוא לוקח את עצמו בידיים ומקדיש כל רגע להתפתחות הרוחנית, מנצל את כל האמצעים האפשריים, מפסיק לבזבז את חייו ולזלזל בהזדמנות שניתנה לו מלמעלה.

אבל כבר מהרגע הבא הוא שוכח את המחשבות האלה. הוא רואה, שאם באות ההפרעות, הוא לא מסוגל לעמוד נגדן. וזה נעשה במכוון, כדי ללמד אותו שאם הוא רוצה להיות דבוק לדרך וכל פעם לעשות בחירה נכונה, עליו לקבל כוח מהחברה.

ואת הכוח הזה הוא יכול לקבל אם הוא מחשיב את הסביבה כגדולה יותר ממנו. אם יש לו חבר אחד שהוא תופס אותו כמדרגה אחת למעלה מעצמו, זה כמו אחד מול אפס, כלומר, "10". ואם יש לו כמה חברים, המספר הזה גדל בהתאם.

ככל שהוא יכול לבטל את עצמו כלפי האחרים, כך הם ייראו בעיניו גדולים יותר, והוא יוכל לקבל מהם התרשמות גדולה יותר, כלומר, כוח לתפילה, חיבור, כל העבודה הרוחנית.

הרי בעצם, הוא כבר מבטל את עצמו בפניהם, ולכן מגיע לו כוח רוחני. אבל בינתיים, הכוח הרוחני הזה, הביטול העצמי ואותו התחום שהוא פועל יחד עם החברים – הם אגואיסטיים, "לא לשמה". ובכל זאת, אלה פעולות נכונות, ולכן הן עובדות.

אסור לזלזל בהן, הרי כל הפרוטות האלה מצטרפות לאור אחד גדול – היגיעות שלו מצטברות כדי להעלות את החברים שלו יותר ויותר גבוה, ואת מטרת הבריאה שהוא רוצה להשיג בעזרתם.

מתוך שיעור על מאמר של רב"ש, 04.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התמדה בזוטות יקרות
"עקרונות יסוד מתוך הספר ""שמעתי"" – מאמר ו' ""מהו סמכין בתורה,
התפילה שגדֵלה בסתר בתוך הלב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/RPoNz

One comment

  1. ליאורה כהן

    ברגע שאדם זקוק לעזרתי או לתשובתי או תמיכתי באותה שניה כולי שייכת לו מקשיבה סובלנית מסבירה גם 600 פעם אותו הדבר עד שנופל לו האסימון בכל התהליך הזה אני נקראת "קטנה" אבל זה לא באמת קטנה זה גדולה מאודדדדדדד…זה כאילו קטנה כלפי עצמי אבל בשביל הזולת שאני מקשיבה לו כל כולי אני גדולה וכשיש מצידו התפעלות אז שנינו מגיעים לאותה הדרגה..ובזמן שאני כביכול "קטנה" כדאי שכולם ידעו שזה לא מפחיד ולא מבטל אותנו אלא כמו סטנדביי…המתנה כזו לרגע….ולתת רק חשיבות לזה שלידי..איך לתת את התחושה הזו לאנשים…כי הם חוששים ולא מבינים שזה בדיוק ההיפך..

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest