חכמת הקבלה

"כי אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע, ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמו שנאמר "מלא כל הארץ כבודו", אלא שאינו יודע ומרגיש זאת…

עלינו להגיע לכוח החיבור על פי תוכנית הטבע. איזה תהליך אנחנו אמורים לעבור כדי לממש זאת?

נשמה, זה רצון לאהוב ולהשפיע שאותו האדם מפתח בתוכו, בכך שמתחיל להרגיש את העולם הרוחני.

עבודה רוחנית היא מימוש הטבע האגואיסטי של האדם כדי להשיג את המטרה העליונה: איחוד עם הזולת ודרכו איחוד עם הבורא.

הכוח העליון נמצא בטווח השגתנו, אבל איננו מבחינים בו. מדוע הדתות בעולם לא הצליחו לתת לכך מענה, אלא רק חכמת הקבלה?

"ויאמר לי עבדי אתה… שהוא סוד קו שמאל ובחינת מלכות. ישראל… שהוא סוד קו ימין ובחינת ז"א. וכאשר הם בכלל אחד כתוב, אשר בך אתפאר".

שכן ארץ, זו ארץ עליונה, שהיא מלכות, כי אין לך בעולם מי שיכול לשכון עמה, עד שיתעורר אותו הטוב, שהוא יסוד דז"א, אליה. כי המלכות בלי יסוד היא מלאה דינים קשים. 

בתורה נבחנים חוקי התנהגות האדם בתנאי של שילובו הנכון בטבע הכללי. הרי האדם אינו כפוף לטבע, יש לו בחירה חופשית. ההיסוסים שלו מכניסים חוסר איזון לא רק בחברה, אלא גם בטבע הסובב.

מהו השורש של המושג "ערבות", מה נדרש מהאדם כדי להתקרב אל המצב אותו מתאר המושג ואיך הערבות הוא תנאי הכרחי בשלבים לגילוי הרוחני? (שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן ובן ציון גירץ)

קראתי דעה של חוקר, האומר שחברה משכילה היא חברה שאין בה צורך להשתמש בידע של מומחים. לאנשים בחברה לא צריך להסביר על החיים הריאלים ועל גילוייהם.

פעם שאלתי את המורה שלי, הרב"ש, את אותה השאלה. והוא ענה, שכמו שאתה מוריד בערב חולצה מלוכלכת וזורק אותה לכביסה…

העולם הרוחני נמצא ממש כאן, רק שבינתיים אין לך נשמה ולכן אינך רואה אותו. אם לא היית מתפתח מטיפת זרע, גם את העולם הזה לא היית מרגיש.

"חזר אברהם בתשובה ושבר צלמי עבודה זרה וכל המזונות ששמו בפניהם" (ספר הזוהר, פרשת "בהר", סעיף ס"ט).

תשובתי: חיים נצחיים קיימים, אבל לא בגוף הגשמי שלנו. הגוף הביולוגי זו מכונה שלא יכולה להתקיים יותר מכמה עשרות שנים.

אדם תמיד נשאר אדם, גבר נשאר גבר, אישה נשארת אישה, וחתול נשאר חתול. החומר נשאר אותו החומר.

אדם הראשון הוא מבנה של הנשמה היחידה שנבראה, ולאחר השבירה עברה שינויים גדולים. בתחילה הייתה קיימת במצב של "חפץ חסד" – לא קיבלה שום דבר ולא דרשה לעצמה.