קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה: האם זאת מערכת מחזורית? הרי הנשמה לא יכולה להתקיים בצורה עצמאית. ובעוד זמן מה הכול יתחיל מחדש? מה מטרת האיחוד בין כל הנשמות לגוף אחד שלם? הרי גם כל דבר טוב מתחיל לשעמם.
תשובה: מטרת האיחוד בין כל הנשמות היא חזרה למצב האמיתי, המודע, הבריא, מתוך מצב של חוסר הכרה וחולניות שבו כולנו נמצאים.
דברים טובים משעממים, כאשר כל ה"כלים" מלאים ואין "כלים" חדשים. והחיבור בין הנשמות הוא חיבור בין ה"כלים" שממלאים זה את זה בצורה הדדית. כלומר, יהיו דווקא מספיק "כלים". אפילו בעולמנו נוצרת הרגשה של חיים מלאים, כאשר האדם מרגיש שהוא מלא רצונות ולא כאשר הוא שבע.
שאלה: לשם מה ניתנה לאדם בחירה חופשית, אם באמת אין בחירה חופשית?
תשובה: הבחירה ניתנה כעבודה, וההרגשה שלמעשה אין בחירה ושהכול עושה האור, שהוא גם יוצר את הכלי וגם ממלא אותו, ניתנת כפרס.
לשם מה נחוצה העבודה? המקובלים אומרים שהבורא רוצה ליהנות את הנברא ולשם כך על האדם לעלות לדרגת הנותן. "רצון הבורא", פירושו, שאין לאדם בחירה חופשית, אלא הוא נאלץ להיות במצב בחירה, לעלות ל"נותן" בדרך ייסורים או על ידי בניית סביבה שמפתחת אותו, וכולי.
שאלה: אישה, למשל, מגלה את הבורא כשדה אחד, כעוצמה וכוח השולט על כל המציאות. יש "הכרת הרע" (הבדל בתכונות בין ה"אור" וה"כלי"). הרצון עובר ד' בחינות התפתחות דאור ישר. בחינה ד' מקבלת את האור המקסימלי ועושה "צמצום א'" (בגלל הרגשת היראה והבושה). כל זה לא במילים אלא בהשגה. שאלות:
1. מהי עבודת האישה אחרי "צמצום א'"?
2. מדוע יש רצון חזק לתקן את החלק שלי ולמלא את מטרת הבריאה?
3. מדוע יש קינאה עצומה בהשגות שלך ואהבה גדולה?
4. האם רצונה של האישה להיתקן משפיע על הגברים?
תשובה: מה שמתואר אלה הם מרכיבי המערכת הראשונה, מערכת ירידת העולמות. במערכת השנייה של עליית העולמות שבתוכה האדם פועל, הוא עושה "צמצום" ובונה "מסך" על האגו שלו וזה נקרא "מעבר המחסום", שהוא הסף האיכותי שמבדיל בינו לבין ההרגשה הראשונה של הבורא, של האור.
1. אחרי "מעבר המחסום" כבר אין שאלות על אופי העבודה הפנימית, מכיוון שהמציאות מתחילה לקבל את צורתה האמיתית של "כלים" ו"אורות" ובמצב הזה "נשמת אדם תלמדנו". אין כאן הבדל בין גבר לאישה.
2. הרצונות הללו קיימים בצורה הכרתית מפני שיש ספרים, רב והקבוצה העולמית שמעצבים אותם בתוכנו.
3. הקנאה מופיעה אצל התלמידים, מפני שהם ילדים שכבר קיבלו שכל, לכן ההשתוקקות הילדותית הטבעית להיות כמו מבוגר, מופיעה אצלם בצורת הרגשה הכרתית.
חוץ מזה, הילדים רואים את ההבדל הגופני בינם לבין המבוגרים, והתלמידים להיפך, רואים את עצמם באותה הדרגה הגופנית של המורה, האדם הזה שאולי יש לו משהו שאין לי.
האהבה בהתחלה, היא תוצאה של הרגשת הכוח וההזדמנות להנות ממישהו.
4. האכזבה של האישה כתוצאה מהרגשתה שהיא יכולה להיתקן רק באמצעות הגבר בתוספת החיסרון העמוק מהאכזבה הזאת, משפיעה על הגבר יותר מכל.
שאלה: אם כוח ההשפעה מנהל את העולם שלנו, אז האם קיים משהו מעבר לכוח ההשפעה הזה, מעבר לאין סוף שלו?
מסתבר, שכל השטויות על החייזרים הן באמת הבלים. הרי בעצם, החייזר האמיתי אינו יכול להיכנס לתוך מערכת הניהול שלנו בלי להיות הנגזרת ממנו? ואם הוא כן נגזרת ממנו, אז זה לא חייזר. כי הוא יהיה כפוף לאותם החוקים כמונו, חוקי ההשפעה והקבלה. כלומר, כך או אחרת, אנחנו נוכל להבין אותו, כלומר הוא יהיה העתק מדויק של אדם אף על פי שהגיע ממערכת אחרת?
יהיה מעניין להבין האם יש משהו נוסף לכוח ההשפעה, משהו אחר, שאינו מושג על ידי החושים שלנו בגמר התיקון?
אבל במחשבה שנייה, מסתבר, שלמעשה לא קיים שום דבר חוץ מכוח ההשפעה הזה? כי אם היה קיים משהו, אז היה קשר עם ה"משהו" הזה, והוא גם היה מקבל ביטוי כלשהו בעולם שלנו? לכן, כל זה בכלל… והאם משמעות הקיום של מנגנון ה"השפעה-קבלה-השפעה-קבלה-תענוג" היא סתם בקיום נצחי? אני לא מבין.
תשובה: מה שאתה שואל נקרא "עצמותו", "המהות של הבורא" שנמצאת "מעבר לאין סוף". ואף על פי שבינתיים אין לנו רצון להיכנס לאין סוף, מדברים על "עצמותו" כאילו הוא כבר נמצא "בכיס שלנו".
אמרת נכון בנוגע לחייזרים "היפותטיים", אלא רק צריכים להבין שהם לא יהיו ממערכת אחרת, אלא מתוך אותה המערכת כמונו, מפני שהמערכת היא שיתוף בין כוחות ההשפעה והקבלה.
בנוגע למה שאינו מושג. במציאותנו, כלומר במערכת כוח ההשפעה והקבלה, "המשהו אחר" הזה מתבטא דווקא בקיום של מה שנקרא "משמעות". ברוחניות משמעות הפעולות היא ליהנות לבורא, וזה נמצא תמיד מעל הכול. המשמעות נמצאת תמיד מעל כל העסקים, מעל כל מערכת הפעולות. אבל היא פועלת ככוח אמיתי מפעיל, יחד עם הרגשת שמחה שהיא לא יכולה שלא לפעול, רוצה להקדים את הכוח הזה, לעשות את הכול בלעדיו, וכולי. ההתכללות של מה שנקרא "מעל", בתוך מערכת ההרגשות, נקראת "אמונה".
המנגנון של "השפעה-קבלה" הוא שלבי רכישת רצון יותר ויותר גדול. וחוסר ההבנה הוא תוצאה של רצון חלש.
שאלה: תעזרו לי בבקשה להבין כיצד גבר שלומד קבלה כבר שש שנים, מבקר בשיעורי בוקר, משלם מעשר, משתתף באופן פעיל בהפצה, לא מספק מי שתייה לעובדים במפעל (ששם אין בכלל מי שתייה) וחושב את עצמו לבורא כלפי העובדים שלו (שהוא בעל המפעל) וגם מציע שהם יעבדו על מנת להשפיע, כדי שהוא (הבורא) יקבל נחת רוח.
לאחרונה, הוא משתדל לארגן צוות עובדים כדי שכולם יעזרו זה לזה לבצע את העבודה, כאילו שכולם עוסקים בעבודה משותפת. הוא מתעשר מזה, אך לא מגדיל את המשכורות לעובדים.
יש לי בלבול בראש כשאני עושה הקְבלה עם החומר הנלמד, מכיוון שאני רואה ומבין בעזרת החושים שלי באיזו הצלחה האדם הזה משתמש בידע הקבלי להתעשרותו האישית ולשעבוד בני האדם.
תשובה: אין שום קשר בין מניפולציה במושגי הקבלה לחכמת הקבלה. על בסיס המושגים של החכמה הזאת צמחו פרא במשך אלפי שנים המון צורות לוגיות, מיסטיות, אתיות ואפילו סתם "מחקרים" ספקולטיביים. כל זה טבעי לגמרי לעולם הקבלה האגואיסטי שלנו.
חכמת הקבלה, שהיא חכמה על עולם ההשפעה, בלתי אפשרי לנצלה לרעה בעולם שלנו, לכן, כל ההצלחות אפילו של אלה שמנצלים את המונחים שלה, הן לא תוצאה של קרבתם לקבלה, אלא תוצאת כוח האגו שלהם. הקִרבה לקבלה אינה מתבטאת בהתנהגות טובה או רעה, אלא בעבודה בתוך קבוצת מקובלים והשתתפות במערכת ההפצה, ודווקא הם מובילים לשינויים חיוביים בעולמנו.
האדם בונה את יחסו לעולם סביבו על פי חוקי העולם וצריך להפריד בינם לבין חכמת הקבלה. לכן, עשיית הקְבלה ביניהם גורמת לבלבול.
שאלה: בקבלה כתוב, שבזמן הלימוד אסור בשום פנים ואופן להמחיש את החומר הכתוב, אלא צריך להתייחס אליו בצורה מופשטת בהחלט. ידוע, שישנם אנשים עם תפיסה חזותית (ויזואלית) ויש כאלה עם תפיסה מופשטת (לא ויזואלית). לכן, אנשים בעלי תפיסה חזותית, אינם יכולים ללמוד קבלה מפני שהם עוברים על המצווה "אל תעשה לך פסל ודמות". מה הם יכולים לעשות? לאן עליהם לפנות?
תשובה: לא חל איסור על ויזואליות של הדמויות, אלא על "הגשמת" הדמויות, כלומר על האדם להימנע בכל מחיר מהשוואה בין החומר שהוא לומד והחפצים בעולם שלנו. אם לדוגמה הוא פוגש את המילה "יד", אז עליו להזכיר לעצמו שלא מדובר על חלק מהגוף, אלא על תכונה רוחנית. לא חשוב אם נוצרת אצלו דמות ויזואלית של יד או מידע מופשט על היד. בכל מקרה עליו להשקיע מאמץ ולהיזכר שלא מדובר על יד פיזית.
שאלה: איזה מקום בחכמת הקבלה תופסת המודעות, לא כזאת שמלאה בדוגמות ותפיסות, אלא כביטוי של רוחניות, כיסוד שלנו.
תשובה: המטרה של חכמת הקבלה היא להגיע להכרה (במילים אחרות, להשגה מוחלטת וברורה) של הכוחות הפועלים במציאות. 125 מדרגות רוחניות הן 125 שלבי ההכרה הזאת.
שאלה: אני רוצה לברוח מכל העולם, מהאנשים. האם אני אתקרב אליו (לבורא) או שזאת סתם בריחה מעצמי?
תשובה: בלתי אפשרי להתקרב לבורא על ידי בריחה מהאנשים. הבורא הוא תכונת ההשפעה שאנחנו משיגים, כאשר מתחילים לתקן את היחס אחד כלפי השני. הרצון להתחבא מכל העולם מתעורר כאשר האדם מרגיש קלקול בקשר בינו לאנשים אחרים והוא מעדיף לא להרגיש בכלל את הקשר הזה. אבל גישה כזאת לא מביאה תיקון ולא תצליח להימלט מזה. אם לא בגלגול הזה, אז בגלגול הבא תצטרך לעסוק בתיקון, ואז יהיה ברור שהקשר בינינו יכול להיות המקור לתענוג עילאי אין סופי.
שאלה: בשיעור בוקר הרב אמר שאסור לדכא אפילו את הדברים הגרועים ביותר, אלא חייבים לבקש תיקון, אבל נאמר גם שצריכים להתחיל מצמצום, להפסיק להשתמש ברצון לקבל שלנו. תסבירו בבקשה האם הצמצום הוא תוצאה של תפילה? וכיצד מבדילים בין דיכוי לתיקון?
תשובה: צמצום האגו שעליו מדובר, צריך להיות לא כתוצאה מדיכוי, אלא כתוצאה מהרגשת החשיבות של ערכים אלטרואיסטים אחרים שהאדם צריך לקבל מהסביבה. אם הוא ישקיע את כל מאמציו ביצירת סביבה כזאת, אז בתמורה הוא יקבל תיקון ולא דיכוי של תכונותיו.
שאלה: בסך הכול לפני 100 שנה לא היה קיים קשר כל כך גדול עם העולם כפי שקיים היום. למשל, בייצור של כל פריט מעורבים אלפי, אם לא מיליוני בני אדם מסביב לעולם. עכשיו הכול מקושר, החל ממערכת הביוב ומערכת הבריאות ועד לעובדה שמתכות יקרות בתוך הנייד שלי ממומנות על ידי סכסוכים באפריקה, והמכשיר עצמו מורכב על ידי האנשים שעובדים 16 שעות תמורת משכורת מזערית בתנאים תת-אנושיים במפעלים בסין. מסתבר שמעכשיו כל אפריקה וסין הן העניין האישי שלי ובגלל שאני מרגיש איתם קשר גופני שמתבטא בצורה גופנית, אני מתחיל לסבול ממכאובים שונים ומבעיות בריאות. זה מורגש כאחריות וככאב אישי. אבל הבורא הוא "טוב ומיטיב", אלא זה קורה בגלל השבירה. אני יודע שהוא טוב ומיטיב, אך איני מרגיש כך. כי אני סובל ולא יודע כיצד להתייחס לזה נכון.
תשובה: ידע תיאורטי לא נותן כאן כלום. אבל אם אתה תתחיל לגלות את הבורא, את תכונת ההשפעה בתוכך ותתחיל לתקן את יחסך כלפי אנשים אחרים, את השבירה בינינו, להשקיע מאמצים פנימיים וגם חיצוניים, תתחיל להפיץ את שיטת החינוך האינטגרלי, אז תראה שהעולם נעשה טוב יותר והבריאות מסתדרת. ואז הבורא יהיה באמת "טוב ומיטיב".
שאלה: אנחנו רואים שבחלק מאירופה (למשל במדינות דוברות גרמנית ומדינות סלביות) עולה הנאציזם, ובחלקה האחר (למשל, צרפת, כנראה בלגיה והולנד) יש המון אוכלוסיה ערבית. אם אני לא טועה, כנראה שגם באמריקה וברוסיה הנאציזם מתחיל לעלות על פני השטח. האם זה אומר שאנחנו מאחרים?
תשובה: אנחנו לא יודעים את החשבונות של הבורא, אבל עלינו לומר שהכול תלוי רק בנו. רק על ידי יחס כזה, על ידי הרגשת אחריות אישית כלפי המתרחש בעולם אפשר לתקן את המצב, לכוון את העולם לדרך התפתחות טובה.
שאלה מהבלוג באנגלית: עם כל הכבוד לך, אני לא הסתפקתי בתשובותיך בנוגע לעב"מים. רוב העב"מים הופיעו על צילומים שנעשו למטרה אחרת. אבל אחרי פיתוח הסרט פתאום התגלו בו עצמים מוזרים. אני בעצמי צילמתי פעם סערה, אבל כאשר הזנתי את הצילום למחשב, אני גיליתי בו עב"ם שהיה נראה בבירור. בדיקת הצילום אישרה את נוכחותו של עצם אמיתי בעל מימדים בלתי רגילים. אבל בזמן שצילמתי, אני לא ראיתי שום דבר כזה. אז האם זה הדמיון שלי? או שהמצלמה "דמיינה" זאת עבורי?
תשובה: את תמונת העולם ואת הפרטים שאנחנו מרגישים בהם, יוצרים עבורנו הרצונות שלנו. אלינו מגיע המידע הכללי המוחלט ואז הרצונות שלנו מעצבים על סמך המידע הזה את העולם שלנו "בצלמנו כדמותנו". המידע מוגש בתוך הדמיון שלנו כצורות שונות מרחביות, כריחות, כצלילים, וכולי. הקובץ של הצורות הללו נאגר ונשמר בתוכנו, מכיוון שאנחנו מבינים את הרצונות שלנו כצורות. כפי שכותב בעל הסולם ב"מאמר החרות", שלאגו "אין זכות קיום זולת בהתלבשו באיזה תמונה של קנין או תקוה של קנין כי אז נשתלם ענינו שיתכן לקרותו בשם עצמות האדם ולא זולת". וחוץ מזה כפי שידוע לנו, כל הצורות הללו הן תוצאה של השפעת הסביבה.
כאשר קובץ הרצונות שנקרא "אדם" מתפתח, מתחילות להופיע בו צורות חדשות שלא היו קיימות קודם הקשורות לעבר, לעתיד ולצורות אחרות של חיי האדם. ומכיוון שזה תהליך פנימי, אז אם כבר הרצון שלנו עורר צורה כלשהי, אז אנחנו רואים אותה לפנינו בצורה ברורה ובלתי אפשרי לשכנע אותנו אחרת, מפני שמה שאנחנו רואים קיים בתוך החומר הפנימי שלנו שאינו ניתן לשינוי. זה בנוגע לעב"מים ועצמים אחרים שמופיעים בתמונת העולם שלנו.
והעובדה שלרוב הם מופיעים בשחזור, בצילום או במחשב של מה שראינו פעם, מצביעה על כך שהתמונה, הסיפור, הצילום, וכולי, המשוחזרים על ידינו בתוך הזיכרון, לעולם לא דומים לתמונה שהייתה לנו בהתנסות הישירה. וזה מפני שבאותו רגע פועלים בנו רצונות אחרים לגמרי.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם אנחנו צריכים להוציא מהקבוצה אנשים שנמצאים איתנו מעל שלושה חודשים ולא מוכנים לשלם מעשר וגם את אלה שמגיעים לשיעורים שיכורים?
תשובה: אין צורך להוציא מהקבוצה אנשים שמסרבים לשלם מעשר. למעשה, הם אינם חברי הקבוצה, אלא "מזדמנים". אנשים כאלה יכולים להגיע לשיעורים משותפים המשודרים לקהל הרחב.
אם יש לכם סדר תורנויות, אז גם הם יכולים להשתתף בתורנויות כדי להכין את השיעור. הם יכולים להשתתף בעבודת ההפצה במידת יכולתם וכן הלאה. אבל הם אינם רשאים להשתתף בישיבות חברים, דיונים בנושאי הקבוצה או קשרים עם הכלי העולמי, בקבלת ההחלטות על חיי הקבוצה ואירועים קבוצתיים המיועדים לאיחוד הרוחני.
בנוגע לאלה שמגיעים לשיעורים במצב לא ראוי, רצוי לדבר על דרישות ועל איסורים מראש. הרשימה צריכה להיות קצרה, חד משמעית ויש להביא אותה לידיעת כולם. באופן כללי, מיסוד הדרישות בצורה יבשה וברורה פועל ומתקבל היטב. ומה שמקובל בבית של מישהו, בדרך כלל מכובד על ידי מי שמגיע לאותו הבית. והקבוצה והשיעורים הם דווקא בית ולא מקום ציבורי.
שאלה מהבלוג באנגלית: יש לי המון הרגלים מגונים. אני מבין שכך נוצרתי ולא אני בחרתי את תכונותיי ואת נטיותיי. אבל יחד עם זאת, ככל שאני לומד יותר, אני שוקע בהן יותר. האגו שלי לוחש לי "זאת לא אשמתך. כך אתה נבראת, לך קדימה ותפעל, כי אין לך ברירה".
אני יודע שאין לעשות "פסיכואנליזה" עצמית, אבל אני לא מצליח להימנע מזה. אני נמצא בקבוצה וירטואלית, לכן אני יכול להסתיר את התכונות הרעות שלי מאחורי המסך. אבל כיצד עליי להתייחס לרצון להיות כל הזמן יותר גרוע? אני רוצה להיפתר מהרצונות הגסים, להתנתק מהם כדי להרגיש אותם בצורה סובייקטיבית ולא להיות שקוע בהם, אבל אין לי כוח. אני פשוט ממשיך לקרוא וללמוד. האם זה מספיק? או שצריך לעשות עוד משהו?
תשובה: ראשית, להפסיק לחשוב שהרצונות הם גסים, ושנית, להפסיק לחשוב שהם שלך. בינתיים אנחנו מזדהים עם קובץ הרצונות, עם האגו של העולם שלנו, הוא מסובב אותנו איך שבא לו, "לוקח את הקרדיט לעצמו", גונב מאיתנו את הזמן היקר שנחוץ להתפתחות הרוחנית. כך גם בעולמנו ההורים בעלי הכוח, שבתת הכרתם רוצים להשאיר את הילד תחת שליטתם לכל החיים, בונים בו תסביכים, הרגשה "שהוא לא אדם רגיל" ואחר כך הוא סובל כל החיים כתוצאה מכל החסרונות ששכנעו אותו, ישתדל להתאים את עצמו למשהו מלאכותי במקום להתפתח בצורה חופשית.
ההורים האלה פועלים על פי אותו העיקרון של האגו בעולם שלנו. צריך להשתדל להיות יותר בקשר עם החברים דרך העבודה בתוך הקבוצה הווירטואלית ולהשתתף בפרויקטים משותפים עם החומר שלנו. יחד עם זאת, חשוב לדרוש שכל אחד יקדם אותך. לאן? בספר "שמעתי" נאמר: "כל הייסורים בעולם שלנו הם רק הכנה לייסורים האמיתיים – ייסורי אהבה".
שאלה מהבלוג באנגלית: האם נשים בקבוצות שלנו שעובדות בהפצה צריכות להרגיש שנאה ביניהן כדי להגיע לרוחניות?
תשובה: לא, הן לא צריכות. באופן כללי, לא צריך לשאוף לשנאה בין החברים. השנאה נוצרת באופן בלתי נמנע, כתוצאה מתהליך העבודה להתקרבות רוחנית בתוך הקבוצה וצריך לדעת כיצד להשתמש בה להתקדמות רוחנית.
צריך לדעת להפוך את השנאה כהפרעה, לכלי להתקדמות, והנושא הזה יותר אקטואלי לעבודה הרוחנית בקבוצת הגברים, שם ההתקדמות היא לרוב תוצאה של עבודת חיבור פנימית בתוך הקבוצה.
לנשים יותר קל בנושא הזה, מפני שכוח האיחוד בקבוצת הנשים מכוון לא לתוך הקבוצה, אלא "כלפי חוץ", כלפי קבוצת הגברים שתפקידה למשוך את אור התיקון.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם עלינו להציג את חכמת הקבלה למנהיגים רוחניים כמו הדלאי למה, כדי שהם יעזרו לנו להפיץ אותה במילים שלהם?
תשובה: מפני שהגישה לכל המידע שלנו היא לגמרי חופשית, למעשה, כל מנהיגי העולם מכירים אותו במידה זאת או אחרת. לכן, אין טעם להשקיע בזה זמן ומאמץ מיוחד.
חוץ מזה, למנהיגים רוחניים יש חסידים ותומכים, אלה יכולים להיות מיליוני בני אדם וכדי להחזיק אותם תחת שליטתם הם נאלצים לפתור המון בעיות רוחניות (כפי שהם מבינים אותה) ופוליטיות במסגרת האמונות והתורות שלהם. כפי שידוע, חכמת הקבלה אינה עוזרת לפתור בעיות דומות של העולם הזה, לכן, לאף אחד מהם לא כדאי להשתמש בה למטרתם ובמיוחד לא להפיצה כמדע או כשיטה.
שאלה מהבלוג באנגלית: מכיוון שהאנטישמיות עולה בכל העולם בכל עוצמתה, האם היהודים יחזרו לארץ ישראל בשנים הקרובות? האם זאת חובתם מלמעלה, בלי קשר אם הם לומדים קבלה או לא? אם כן, אז מתי אתה תתחיל לייעץ להם לקיים זאת?
תשובה: כפי הנראה, הנטייה של ארץ ישראל "לנפות" את האנשים לא על פי העיקרון הלאומי, אלא על פי השתייכותם הרוחנית, תמשיך להתחזק. כלומר, יימשכו אליה יותר ויותר מי שמרגיש קירבה לתכונת "ישראל". ומי שלא מרגיש את הפוטנציאל הרוחני של הארץ הזאת, כבר עוזבים אותה בהמוניהם במשך עשרות שנים.
האנטישמיות לא הייתה הכוח המניע בהתאספות היהודים בארץ ישראל ולא בבניית המדינה. שום שכנועים לעבור לארץ ישראל לא השפיעו על יהודי אירופה לפני מלחמת העולם השנייה, כאשר רבים כבר דיברו על סכנת ההשמדה. לכן, ספק אם האנטישמיות ככוח הפועל בעולמנו, מסוגלת להניע המוני יהודים לעלות לישראל.
קיימת החובה הרוחנית על יהודי לחיות בארץ ישראל, אבל היא לא הכוח המכריע בתיקון העולם. ההתפתחות הרוחנית בערוץ של השיטה הקבלית והפצת הידע על שיטת התיקון בכל העולם, הם הדברים המכריעים.
רציתי לדעת מה עם הפורום.
ועוד שאלה.
למה קשה לנו ביום יום?