סימטריה. זה מושג חדש שנולד ומעורר מחלוקת סביב הדיווחים בערוצי התקשורת על המהומות בעת מבצע "שומר החומות". בנוסף לרוחות המלחמה המנשבות סביבנו, מתלקחים גם הוויכוחים הפנימיים בינינו, האשמות הדדיות בהטיה תקשורתית, חוסר אובייקטיביות וא-סימטריה בסיקור האירועים.

שאלה: עד כמה באמת הסביבה יכולה להשפיע עליי?

שאלה: התקשורת והאווירה ברחוב הכניסו בי פחד שאני לא מבין כיצד להתמודד עימו. "חתול שחור" שעבר בין שני העמים חיזק את הפחד. האם צריך לעבוד על זה ברמה המדינית והחברתית?

אין רגע דל של מנוחה לישראל. בזמן שאווירת הסיום של מבצע "שומר החומות" התחילה לחלחל ללב הציבור, ועדיין נורים מטחים כבדים על הדרום שסובל, הפתיע גם חיזבאללה בלבנון בירי רקטי לעבר יישובי הצפון.

אנחנו יודעים להילחם בחזית, ליירט מטחים ולהגן על עצמנו מפני אויבים מבחוץ, פחות או יותר, אבל המלחמה האמיתית שלנו היא בתוך הבית, בתוך גבולות ישראל.

שאלה: לצד העימותים בערים המעורבות והקרע העמוק שהתגלה בין יהודים לערבים, צצות עשרות יוזמות לעצור את האלימות וההסתה בתוך הבית ולהביא לפיוס בין הצדדים. מה דעתך על היוזמות האלו, האם יש להן סיכוי?

שאלה: למה דווקא ירושלים, שאמורה להיות עיר הקודש "העיר שחוברה לה יחדיו", היא מוקד לפורענות ולפגיעה בחיילים ובאזרחים שלנו מאז קום המדינה?

שאלה: היום לכל אחד יש דעה משלו, אגו גדול, אף אחד לא מוכן בכלל להתפשר. אולי היום, במאה העשרים ואחת זה לא ריאלי לצפות מבני אדם להגיע לאחדות?

בימים האחרונים חגגנו את חג השבועות, חג מתן תורה. אם מסתכלים לעומק רואים שכל הפילוג בעם ישראל, לא רק היום, אלא לאורך דורות, יסודו בפרשנות שונה לתורה. 

שאלה: הרבה פעמים כשאני מתלהב ממשהו טוב שקורה לי אשתי אומרת לי, "אל תתלהב יותר מדי שלא תעשה עין הרע". זה באמת כך? צריך לפחד להתלהב יותר מדי ממשהו כי זה יכול לקלקל?

מאחורי הלחימה בחזית והמהומות ברחובות, בלב מטחי הרקטות הבלתי פוסקים, יושבות במקלטים ובבתים נשים מודאגות. הן חרדות לבניהן החיילים והשוטרים, הלב שלהן מתכווץ בקרבן בכל פעם שהילדים רצים בבעתה למרחב המוגן, הן כואבות על הבית של כולנו שנשרף באש השנאה.

אווירת המתח והפחד ברחובות ישראל מחזירים אותי לימים שאחרי תאונת הדרכים שעברתי. זה קרה לפני שנים ביהודה ושומרון, נקלעתי לתאונה קטלנית שהיה מעורב בה מיניבוס ובו ערבים, אחר כך שמעתי ששלושה או ארבעה מהם נהרגו בתאונה.

שאלה: למעשה כשאני מקשיבה אפילו אם אני לא מדברת, הדבר העיקרי שאני מעניקה לצד השני זו תשומת לב?

שאלה: אם לא למדנו מההיסטוריה, אז בשביל מה אנחנו לומדים אותה? איך עלינו להתייחס אליה בזמננו?

שאלה: האם מאמצים לחיבור כמו אלה שנעשים עכשיו בין יהודים לערבים מועילים?

שאלה: אם כוח החיבור מכריע את הכף, איך זה שצה"ל בכל זאת נוחל הצלחה בזמן שאנחנו כל כך מפולגים? מאיפה נובע הכוח של צה"ל?