סוד הקבוצה

אנחנו מנותקים לחלוטין מהרוחניות, מתכונת ההשפעה, אך קיים אצלנו "סימולאטור מייצג", קבוצה, חלק מהאנושות, שמוכנה להיות בהשפעה הדדית כדי להידמות לאור. לכן, אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו רק ביחס לקבוצה, עד כמה אנחנו מסוגלים להשפיע לה, ובמידה הזו אנחנו משיגים את עצמנו.

זוהי עבודה נכונה ביסודה, מאחר וגורם זָר מחליף עבורנו את הבורא, את האור, הרי אנחנו שונאים אותו ומשפיעים רק כדי להפיק מכך תועלת עצמית. אך אם אנחנו מבינים שהאפשרות היחידה להגיע אל האור, זה על ידי השפעה בקבוצה, למרות שגם היא אגואיסטית, היא מזמינה את אור התיקון. הרי התיקון אינו דורש כוונה (מצוות לא צריכות כוונה), ופעולות ההשפעה עצמן בתוך הקבוצה מביאות לתיקון, לפי הכלל "נעשה ונשמע", מתוך הפעולות נשיג את תכונת הבינה (שמיעה, לשמה).

כתוצאה מכך, במקום הערכה של "מר/מתוק", אנחנו עוברים לסקאלה של "אמת/שקר", כך שמקבלים את החברים כמתוקנים, גדולים, ורק בתוכנו רואים תכונות שקריות. באופן כזה, קיים אצלנו תנאי התיקון, קבוצה שבה אנחנו יכולים לתקן את עצמנו מתוך האגואיזם השלם, ולבדוק את עצמנו ביחס לקבוצה, עד כמה אנחנו תואמים לאור, לבורא. הרי הבורא שבר בכוונה את הכלי שלנו ונתן לנו להרגיש את החלקים שלו כמשהו זר, כדי שאנחנו נלמד להתייחס לחלקים האלה כפי שמתייחסים אליו. בחלק הזר הזה הוא הכניס את תכונת ההשפעה, המנוגדת, ולכן השנואה עלינו.

כל הקושי בתיקון, הוא בלחייב את עצמנו לבדיקה עצמית ביחס לסביבה, אשר באופן אגואיסטי איננו מחשיבים אותה לחשובה. אך דווקא זה מה שקובע את גודל האגואיזם שבנו, וכשמגלים אותו בתוכנו, לא נוכל לברוח מההרגשה הזאת, אלא להביאו לתיקון על ידי פעולה בחברה ובקשה בזמן הלימוד.

לכן, לפנינו נמצאות סך הכול שתי מדרגות נסתרות: קבוצה שמגולה במקצת, והבורא הנסתר לחלוטין. כשאנחנו עובדים בקבוצה, אנחנו חייבים לגלות בתוכנו אי נעימות, דחייה ממנה, ואחר כך בעזרת האור הטמון בה, לגלות את התיקון שלנו. בסופו של דבר אני, הקבוצה והבורא, מולחמים לאחד שלם כדי שהכלי והאור יהיו כאחד.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
ממה מתחילה הקבוצה?
הקבוצה היא הצל שלי
איחוד עם הקבוצה מביא אל הבורא