קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
משהו מעניין שמישהו שלח לי במייל:
העולם מושג בעזרתו של המדע, שאינו מסביר שום דבר, אלא רק רושם עובדות מניסיון.
למשל, המדע אינו מסביר מהו כוח הכבידה, אלא מתאר את תופעת המשיכה. מטרת המדע – לספק, על בסיס הנתונים הקיימים, תחזית כמה שיותר מדויקת. באופן מוטעה מקבלים את תיאור שיטת קבלת התוצאות כהסבר מדעי לתופעה.
מדע – זה מה שעובד. נמחיש את הדברים: שיפור הפוריות תוך כדי שימוש בדישון האדמה טוב יותר מלהקריב קורבנות לאל הפוריות. אבל אם מחקרים היו מראים שהקרבת קורבנות לאל הפוריות מביאה ליותר תוצאות משימוש בדישון, אז הקורבנות היו מתקבלים בסביבה המדעית כמדעיים והיו מפסיקים להיחשב כעל-טבעיים.
עקרון המדע: אם "משהו" עובד, המדע עוסק בו. אם "משהו" בלתי ניתן להשגה – אין על מה לדבר.
הנה סיפור שמדגיש את ההבדל בין נשמה פנימית לנשמה חיצונית, מבחן לעד כמה אנחנו באמת רואים באחר חלק מאיתנו:
זוג מרוקאים שהיו נשואים 30 שנה הולכים לישון, בלילה הבעל מתעורר ורואה מולו את מלאך המוות. כולו רועד ומזיע הוא שואל את מלאך המוות, "בשביל מה באת?". מלאך המוות אומר לו, "לשתות תה ועוגה. מה אתה עושה צחוק? בשביל מה באתי, באתי לקחת את הנשמה שלך".פתאום הבעל נרגע והפסיק לרעוד ולהזיע, הוא מעיר את אישתו ואומר לה: "נשמה, באו לקחת אותך".
האם כשאנחנו מעלים רצון "אני רוצה להיות מחובר לכולם" אנחנו צריכים להעלות אותו ככה או שחייבים לצרף לו סיבה: "אני רוצה להתחבר לכולם כדי… שיהיה לי סבבה/לראות את אלוהים/לצאת לעולם הרוחני/לזכות בלוטו/שיהיה לכולם טוב".
כי בקונגרס שמת דגש רק על הרצון לחיבור אבל לא על הסיבה לרצון הזה, אולי כדאי להדגיש קצת את זה – אם זה חשוב בכלל.
יכול להיות שכולם הגיעו לכוונה להתחבר אבל לא מהסיבות הנכונות ואז זה מפריע לחיבור? או שזה מספיק רק הכוונה הזאת ולא משנה מה עומד מאחוריה?