לשרת את החברה

שאלה: באוניברסיטה קיימת צורה של לימוד, שנקראת "חוֹנכוּת". לסטודנטים מוצלחים במיוחד מצמידים פרופסור, ובהמשך, מהסטודנטים האלה יוצאים מומחים מאוד מבריקים. האוניברסיטה הפתוחה, זוהי צורת השכלה די עצמאית. האם לנערים שלומדים שם, קיים צורך בכזה חונך או שאת הפונקציה הזאת ממלאת הקבוצה?

תשובתי: במידה מסוימת, הקבוצה מחליפה את החונך. מפני שהלימוד המשותף, התקשורת, חילופי הדעות הם עד כדי כך פוריים, שפותחים את השמיעה. הנער המתבגר לא כל כך נוטה להקשיב למבוגרים, אבל לבני גילו כן, כאן פועלים גם קנאה וגם סקרנות. מפני שהוא שומע את זה מהשווים לו, וכאן מופעלים כל החיישנים שלו. לכן זאת באמת צורת הלימוד הפורייה ביותר.

אם הנערים לומדים יחד, הם מצליחים, הם מחליפים ביניהם דעות וכל אחד מתעשר בזכות האחרים. הידע שלהם מתרחב בהצלחה, מזה שהם בעצמם "לועסים" את החומר. כל אחד "לועס" במקצת פעם אחת, ומביא לכולם כמות גדולה של הבנה והרגשות.

חוץ מזה, צריך לקחת בחשבון שהם בינתיים לומדים רק לקבלת תואר ראשון. ואחר כך, אם הם ימשיכו הלאה, אז הם כבר יוצמדו למומחים מובילים. בעיקרון, אנו סבורים, שתואר שני נחוץ רק לאלה שרוצים לעבוד במוסדות ממשלתיים, נניח במשרד החינוך במשרה טובה.

ומנקודת מבטה של העבודה בחיבור, בהפצה, כדי ללמד ולחנך, התואר הראשון מספיק. מפני שהיום החברה זקוקה לאנשים שיסבירו, יספרו ויארגנו את החיבור והאיחוד, מפני שללא האיחוד של החברה, אנחנו פשוט הורסים אותה. אנחנו צריכים להתחיל לחבר ולהרכיב אותה.

אם הנערים מקבלים תואר ראשון ובמקביל עובדים אצלנו, עוברים קורסים אינטגרליים בארגון סדנאות וקהילות, אם הם רוצים, הם לוקחים קורסים נוספים באוניברסיטה הדרושים להבנה של איך שהעולם מסתכל על המתרחש, אז אני סבור שאין להם צורך להמשיך הלאה. הם יכולים לשרת את החברה ולמצוא בזה לעצמם סיפוק עצום.

מתוך שיחה מס' 42 על החינוך האינטגרלי, 04.04.13

ידיעות קודמות בנושא:
תואר אקדמאי, בנוסף לתעודת הבגרות
להרגיש את המקור העליון
אצלנו הדרך תמיד פתוחה לצעירים