כיצד מנצחים במלחמה שלנו

שאלה: במקורות מסופר לנו שהבורא מנהל עבורנו את כל המלחמות, הוא נלחם עבור בני ישראל, מגרש אותם מארצם ומחזיר אותם לשם, נותן לנצח ולהפסיד. האם זה נכון גם במאה העשרים ואחת?

תשובתי: למעשה, זה לא כל כך פשוט. הרי אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה בימי קדם, לכן קשה לעשות השוואות היום. קודם כל, צריכים להבין את המושג "מלחמות ישראל".

למעשה, כל המלחמות של בני ישראל מתרחשות בתוכם, נגד "היצר הרע" שמפריע להם להתחבר. בגלל חוסר יכולתם להתחבר ולהעביר לכל העולם את שיטת החיבור, אז להפרעות הפנימיות מתווספות בעיות חיצוניות ואז חייבים להשקיע גם בהן מאמץ. כך התנהלו מלחמות רבות.

בדרכנו ממצרים, עברנו דרך הר סיני ומדבר סיני, שם נלחמנו לא פעם נגד עמלק ונגד אויבים אחרים. אחר כך התחילו מלחמות לכיבוש ארץ ישראל, כי ישבו כאן שבעה עמים ואנחנו נאלצנו להילחם נגדם כדי לגרשם מכאן.

אבל אלה היו גם מלחמות פנימיות. שבעת העמים חיו גם בנו וגם בעולם שלנו. ובכלל, מה שמתרחש בתוך הנשמה הוא העתקה גם כלפי חוץ, והעולם שלנו הוא העתקה, השתקפות של הנשמה שלנו.

לכן, היסוד של כל המלחמות שלנו הוא פנימי. עלינו להילחם נגד האגו שלנו שמפריד ומרחיק בינינו. ועל פי התורה עלינו להיות "כאיש אחד בלב אחד". כל פעם אנחנו צריכים להילחם על החיבור.

שאלה: כלומר, לכל המלחמות הללו יש מטרה קבועה מראש?

תשובתי: נכון, המטרה היא אחת, להגיע לחיבור המתאים למדרגה הנוכחית, לתקופה הנוכחית. התמונה שאנחנו רואים בחוץ, נמצאת בתוכנו. כלומר, כל שונאינו, כל האנטישמים, ובכלל העמים, האנושות, כל המציאות, הכול נמצא בתוכי. ורק כדי שתהיה לי האפשרות להתייחס לזה נכון, אני רואה את ההשתקפות החיצונית שמאפשרת לי להבדיל ולהכיר את המתרחש ובצורה כזאת להילחם. אבל המלחמה היא פנימית, כדי לחבר את התכונות הטובות שלי ובעזרתן להתקדם, לעלות מעל התכונות הרעות, האגואיסטיות שלי. כך אני מנצח את האויבים שלי, את המגרעות שלי. ואז, גם מבחוץ אני מנצח את האויבים החיצוניים.

אבל הניצחון הוא רק באמצעות המאור המחזיר למוטב. כתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". הכוונה היא לכוח המפריד בינינו וגם לכוח האור שעוזר לנו להתחבר וכך לנצח.

שאלה: כיצד פועל המנגנון הזה במדינה שנמצאת במצב של מלחמה? ליתר דיוק מדינת ישראל שמנהלת עכשיו מלחמה נגד החמאס?

תשובתי: אנחנו לא עשינו את התיקונים, לא התחברנו בינינו, לא התחברנו עם אומות העולם ולא עזרנו להם להתחבר ביניהם. אנחנו אשמים במצבם הנוכחי, כי רק דרכנו מגיע האור לעולם, ואנחנו חייבים להיות "אור לגויים". ואם אנחנו לא עושים זאת, אז אנחנו נמצאים במלחמה. אותן התכונות שלא תיקנו על ידי החיבור, נראות לנו כאויבינו ושונאינו. האם אנחנו נצליח לתקן אותן? האם נצליח לנצח במלחמה הזאת? הגיבור האמיתי הוא "ההופך שונאו לאוהבו".

שאלה: תמיד המלחמה מלהיטה את היצרים בעם, ישנם כאלה שמסכימים ויש כאלה שלא מסכימים, כי לכל אחד יש דעה משלו. האם אלה הם תסמינים של פירוד שעלינו לתקן? האם כדאי לעורר את המחלוקת, כדי לנסות לחבר את כל הקצוות ביחד?

תשובתי: כן, בכל זאת המלחמה נועדה לעורר אותנו. המלחמה כשלעצמה לא יכולה לתקן שום דבר. רק על ידי שרשרת צרות היא יכולה לדחוף אותנו להבנה ההכרחית של המצב, עד שנבין שהיא תלויה רק בנו. אבל לא בכוחות המזוינים או באסטרטגיה הצבאית שלנו, אלא רק בחיבור, בערבות שאנחנו נשיג בעם ונהיה דוגמה לחיבור הנכון שמאפשר להתגבר על המשבר ולהגיע להרמוניה כללית.

שאלה: אז כיצד אנחנו יכולים לנהל מלחמה לאחר שהיא כבר פרצה?

תשובתי: בלית ברירה אנחנו נלחמים באויב החיצוני, ויחד עם זאת, אנחנו מבינים בצורה ברורה שלמעשה אנחנו נלחמים באויב הפנימי. במקביל לפעולות הצבאיות עלינו לחזק, להרחיב ולהגביר את החיבור בינינו. כי זהו החלק העיקרי שבמלחמה. הגדודים שנמצאים בעזה, "כיפת הברזל", כל אלה נחוצים רק כדי להרוויח זמן לתיקונים הפנימיים.

שאלה: כל רגע יקר! כי החברים שלנו נופלים בשדה הקרב. אז כיצד אנחנו יכולים להתפקח אחרי שאנחנו שקועים בתוך המערבולת האין סופית של החדשות?

תשובתי: אין צורך להתנתק מזרם החדשות, על אף שהרוב הוא לא נכון ולא מדויק. אבל, בכל זאת, אני הייתי מציע לעסוק בחיבור. כלומר, להגיע לסדנאות שאנחנו עושים בכל רחבי הארץ, להיכנס לאתר שלנו וללמוד מהו החיבור בין האנשים. אפילו המאמץ המחשבתי, אפילו קריאת מאמר כלשהו, הם כבר תיקון גדול, ועל ידי זה האור מתפשט דרכנו לכל עם ישראל ודרכו לכל אומות העולם. וכך הכול נרגע.

בואו נעשה זאת בכל עם ישראל, ואז נראה את התוצאות בכל העולם. כולם פתאום יתמכו בנו, כולל השכנים הבלתי מתפשרים שלנו.

שאלה: כלומר, כדי לפרוץ, מספיק לפתוח את הדלתות וללכת אחד לקראת השני?

תשובתי: כן, "נפתח את דלתות הלב".

אלה הן "מלחמות ישראל" ולא קרבות נגד אויבים חיצוניים שאנחנו עדיין מנהלים. המערכה האמיתית נערכת בתוך הלב, בהשתוקקות ישר-אל, כאשר אנחנו נלחמים כדי לחבר את הלבבות שלנו ללב אחד שלם, להיות "כאיש אחד בלב אחד".

הרי עם ישראל היה במעמד הר סיני, עמד מול האגו הענק, הר של שנאה, בתנאים של חיבור. וארץ ישראל (רצון) המשתוקק ישר לבורא (ישר אל), רצון להשפיע, ל"ואהבת לרעך כמוך".

כדי להגיע לארץ ישראל חייבים לקבל את תנאי הערבות, החיבור, להיות כאיש אחד בלב אחד ואחר כך לעבור דרך תיקון בן ארבעים שנה. אבל ישראל המודרנית קיימת כבר 66 שנה ואנחנו לא התקרבנו אחד לשני ולו במילימטר אחד, קרוב לוודאי להיפך… מסתבר שאין עם ישראל ולא קיימת ארץ ישראל כמושג הפנימי הרוחני שבו אנחנו חייבים לחיות.

וגם אין מלחמות ישראל במובן האמיתי, כי אנחנו לא נלחמים כדי להיות עם ישראל בארץ ישראל, אלא אנחנו סתם קיבוץ גלויות…

שאלה: אם המלחמה היא "מערכה" לחיבור העם, אז כיצד בדיוק הבורא מנהל את המערכה?

תשובתי: אם אנחנו נצליח לשבור את המגמה הנוכחית ונצליח למשוך את האור העליון, את כוח החיבור, אז הוא יילחם בעדנו.

מתוך התוכנית "מקובלים כותבים", "מערכות ישראל", חלק 4, 21.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ארץ שניתנה לנו כמקדמה בשביל התיקון הרוחני
מלחמה נראית ובלתי נראית
ארץ ישראל: הזכות להתיישבות עראית