חכמת הקבלה היא לבריאים בנפשם

שאלה: יש לי כמה שאלות אליך, אך כולן על מצב זהה.

אמרת לא פעם בהרצאות הפומביות שלך, שאדם עם מחלה פסיכיאטרית אינו יכול ללמוד את חכמת הקבלה.

אם כך, כיצד הוא יכול לנצל את החיים שלו בצורה המקסימלית כדי לאפשר לעצמו את ההזדמנות להתפתחות רוחנית בגלגול הבא? אלו פעולות עליו לבצע וכיצד עליו לנהוג ולהתייחס לחיים?

אם האדם כבר למד את חכמת הקבלה ופתאום אושפז בבית חולים פסיכיאטרי וקיבל שם אבחון של מחלת הסכיזופרניה, האם הוא יוכל לחזור ללימוד חכמת הקבלה אם בעוד מספר שנים יבטלו לו את האבחון הזה?

האם אישה עם אבחון של סכיזופרניה צריכה בכל מקרה להשתוקק לממש את עצמה כאישה (עם משפחה וילדים), אם התפתחות המחלה שלה תאפשר זאת ולא יהיו סימנים של היזק ללידת תינוק? או שעדיף לא לקחת סיכון, לא להכביד על בן זוגה במחלתה ולא לסכן את בריאותו הגנטית של הילד שלה לעתיד?

תשובתי: אשיב לך את התשובה שהמורה שלי, הרב ברוך אשלג, היה עונה על שאלות מהסוג הזה. בכל מה שקשור למצב נפשי בלתי-יציב, ובמיוחד למחלות פסיכיאטריות, הוא היה שולח לרופא ומסרב ללמד אנשים כאלה.

על שאלות כגון: כיצד ניתן למנוע מאדם התפתחות רוחנית, הוא היה עונה שהתפתחות רוחנית יכולה להיות רק לאנשים שבריאים בנפשם. לגבי השאלה, מדוע זה קורה לנשמות מסוימות, הוא היה עונה שזה עניינו של הבורא.

האיסור מתייחס יותר למורה ולא לתלמיד. כך שאם אתה בכל זאת מעוניין ללמוד מהבית, שלא בפני המורה, זה עניינך בלבד.

ידיעות קודמות בנושא:
קבלה ופסיכיאטריה
התקבלה שיחה – סכיזופרניה