קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה מהבלוג באנגלית: אני צפיתי בתכנית על קבלה באחד הערוצים האחרים. המנחה דיבר על כך שהשׂטן הוא האויב שלנו וקיים כדי להתנגד לנו. אבל תלמיד שלך בקורס אומר, שהבורא הוא זה שמראה לנו את התופעות השליליות, ולמעשה, אין שום כוח שפועל נגדנו. אולי אתה יכול להסביר האם השׂטן קיים או לא?
תשובה: תמצא את התשובה על שאלתך בפוסט "שאלתם? אני עונה… – 3".
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "עכשיו מתכוננים לעלייה הבאה!"). אתה כותב על כך שדוד המלך היה קם בלילות כדי "לעורר את השחר". זה מבלבל, הרי אנחנו לומדים ש"דוד המלך" הוא לא דמות גשמית אלא כוח רוחני, כמו כל יתר הדברים שעליהם מספרת התורה ב"שפת הענפים". אז מה הדבר הנכון?
תשובה: העולם שלנו הוא העתק מהעולם הרוחני, ה"ענף" ממנו. את ההעתק של התהליכים הרוחניים אנחנו מרגישים בצורת תהליכים היסטוריים, פעולות של דמויות כאלה או אחרות. בתנ"ך מסופר על מדרגה רוחנית בשם "דוד המלך". אבל גם בעולמנו היה אדם כזה, מקובל גדול, שהשאיר אחריו את ספר "תהילים" שכולל בתוכו את כל הסודות והפעולות שעלינו לבצע בעלייה הרוחנית שלנו.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "הפרי האסור: הניסיון השני הכושל").
אני לא הבנתי את המשפט הבא: "אין אפשרות לתקן את עצמך בנפרד מהאחרים ולהשאיר אותם "רשעים". אין דבר כזה. אני לא אתקן את עצמי, אם לא אתחבר עם כולם ולא אתקן את כולם".
אם אני עדיין לא מתוקן, זאת אומרת, שגם כל היתר אינם מתוקנים, כולל המקובלים. אם כך, האם גם המקובלים לא מתוקנים? אבל מצד שני, אם הם מתוקנים, אז גם אני מתוקן, כי בלי התיקון שלי הם לא יכולים להיות מתוקנים?
תשובה: אנחנו לא מתקנים את העולם עצמו, אלא מתקנים את תפיסתנו, את יחסנו כלפיו. במידה שאני מתקן את עצמי, באותה המידה אני תופס גם את העולם כמתוקן. עכשיו אני תופס את הכול, כולל המקובלים הגדולים דרך הפגמים שלי. הכי קל לבדוק את זה כלפי היחס שלי למורה, האם אני מוכן באמת לבטל את עצמי לפניו ולקבל את דעתו מעל דעתי, או שבתוכי מתרחשים ויכוחים פנימיים, הכחשה, חוסר הסכמה עם מה שהוא אומר. כדי להרגיש את גדלות המורים שלנו, ולא סתם להצהיר על כך, צריך להגיע לתיקון עצמו.
שאלה מהבלוג באנגלית: אחרי הכנס אני מרגיש שאני אבוד בחיים הגשמיים. אני מתחבר לשיעורי הבוקר יחד עם חבריי, משתתף בהפצה הקבוצתית, עושה את כל מה שאפשר כדי לפרנס את אשתי ואת הילד שלי שעתיד להיוולד, אבל בכל זאת, אני סובל ממחלות ובעיות אחרות. בוודאי שאני יכול להודות על הסימנים האלה שבאים מלמעלה, אבל כיצד אני יכול להתמודד איתם?
תשובה: בדרך כלל מצליחים להתגבר על הבעיה על ידי מציאת הפיתרון הנכון. לבד קשה לפתח יחס נכון לקשיים בחיים שחזרו שוב אחרי הכנס. לכן, כדאי לבקש עזרה מהחברים, לבקש לעשות דיון, להכין ביחד רשימת שאלות. יתכן שתצטרכו יותר מדיון אחד, אולי הנושא של "היחס הנכון של מקובל לכל תחומי החיים" ייתן מספר כיוונים לדיון. בדרך זו אתה תעזור לא רק לעצמך, אלא גם לחברים, מפני שהיחס הנכון להפרעות והיכולת לנצל אותן לטובת ההתקדמות הרוחנית נחוצים לכל אחד.
המקובלים ממליצים על גישה כזאת. נאמר: "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים".
שאלה מהבלוג באנגלית: אני לא יודעת מה לעשות. 99% מהנשים בקבוצה עסוקות כל הזמן בבעיות הפרטיות שלהן. אני לא רוצה להישאב לתוך זה, אבל כל פעם שאנחנו נפגשות, אני נאלצת להקשיב להן. נראה, שאין להן שום עניין בעבודה רוחנית. האם יש דרך להזכיר להן על הצורך בעבודת ההתעלות מעל עצמן? מה עליי לעשות?
תשובה: את לא צריכה להזכיר להן על העבודה הרוחנית הפרטית, בקבוצה לא מדברים על העבודה הזאת.
מטרתה של קבוצת הנשים היא לתמוך בקבוצת הגברים, להגדיל את הרצון לתיקון העולם, ולבקש שהבורא ייתן לקבוצת הגברים כוח להתחבר ולעבוד לטובת תיקון העולם, וגם לתמוך מעשית ולעבוד בהפצה.
נשים הן יצורים פרקטיים, ואם הגברים זקוקים ל"דיבורים" כדי לכוון את הכוונה ולהזכיר לעצמם מהו תפקידם, אז הנשים להיפך, אם הן אינן עסוקות בעבודה משותפת כלשהי, הדיבורים על רוחניות יכולים רק להפריע. האגו אינו נח, הוא מייד מנצל את הדיבורים האלה כדי ליצור מריבה. לקבוצת הגברים קיימת שיטה מיוחדת לניצול האגו לטובת החיבור, ובקבוצת הנשים הכיוון ושיטת העבודה הם אחרים לגמרי.
לכן, אם אין פרויקט שצריך להכין ולעבוד עליו, אז גם אין שום צורך להתאסף ביחד. אבל אם נשים מתאספות למען עבודה או דיון משותף ותכנון האירועים, אז בהפסקה או לפני ההפסקה, שהן מחוץ למסגרת העבודה, הן דנות על הבעיות הגשמיות, זה נורמלי.
ובזמן העבודה המשותפת יש עבודה פנימית שאי אפשר לתאר במילים, הנשים מגבירות את הרצון שעליו דיברנו קודם.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה ההבדל בין שלבים לדרגות?
תשובה: המילה "שלב" קרובה לפירוש המילה "תקופה", "צעד", כלומר, לא מעידה ישירות על עלייה. למילה "דרגה" יש משמעות של "רמה" יותר גבוהה, היא מדברת על עלייה. היא המקור למילה "מדרגה".
שאלה מהבלוג באנגלית: אם אדם מעלה "תפילה שלמה", אך היא אינה מתקבלת מכיוון שהיא לא שלמה, כיצד הוא יכול להבין מה חסר בה?
תשובה: אין תפילה שאינה מתקבלת.
1. הפנייה עצמה לבורא מדברת על כך שהוא נתן אפשרות לפנות אליו, הרי נאמר: "והיה טרם יקראו ואני אענה". אם מבינים זאת ולא שוכחים אז הפנייה לבורא כבר תהיה התשובה. התפילה היא צורך למגע עם הבורא, והבורא נתן את המגע הזה.
2. האדם לעולם לא ידע מה חסר בתפילתו כדי שתהיה מלאה, שלמה, מפני ששלמות המדרגות הבאות תמיד נמצאות מעליו.
3. וכאשר אדם עולה לשלמות, למדרגות עליונות יותר, הוא יראה שכל תפילותיו "הלא נכונות" היו נכונות, מכיוון שבאותם השלבים הוא עשה את כל מה שביכולתו, וזה העיקר. מאמץ מקסימלי הוא הנכונות והשלמות. ישנן המון אגדות חז"ל על התפילות "הלא נכונות" מעומק הלב שהיו "פותחות את שערי שמים".
שאלה מהבלוג באנגלית: כאשר מדובר על מעבר ה"מחסום", האם מתכוונים למעבר מהסיום למדרגה הנמוכה ביותר של "עולם העשיה" או חציית הפרסה ל"מלכות" של "עולם האצילות"?
תשובה: כדאי להבין, לזכור שעולמות בי"ע נולדו על ידי ה"מלכות" של "עולם האצילות", כלומר, מקבלים ביטוי בדרגות יותר נמוכות, בחומר שונה. לפי המשל, העבודה הרוחנית לטובת המלך הגדול היא הרצון העיקרי של האדם, לא משנה היכן הוא נמצא, אפילו בקצה הממלכה בבית מוזנח, בשבילו זה כבר מגע עם המלך. תנאי זה מתואר לא פעם בספר "שמעתי". בהקשר זה, היציאה לעולם הרוחני למדרגה הנמוכה של "עולם העשיה", זה כבר מגע עם ה"מלכות" של "עולם האצילות".
