קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בדרך הרוחנית אנחנו צריכים בעצמנו להשתוקק לשינויים, שהבורא שולח לנו. אבל השינויים האלה כרוכים בהרגשות בלתי נעימות. איך אפשר לרצות אותן?
תשובתי: כאשר לאדם נסתמות האוזניים, הוא נאלץ כל הזמן להקשיב ביתר תשומת לב: "מישהו אמר משהו? האם הבנתי נכון?". כזה הוא המאמץ הפנימי, לשמוע את מי שפונה אליך.
אנחנו צריכים להיות במצב דומה כלפי הבורא. כל רגע קורה משהו: מישהו הסתכל עליי, מישהו מדבר איתי, משהו קרה בעולם, בתוכי, עברו בי איזה שהן מחשבות, הופיעו כל מיני רצונות, צצו בעיות… כל זה, זו היא שפתו של הבורא. הוא זה ששולח לי את זה.
ניקח למשל איזה חפץ, שמכל הצדדים "מכים" בו חלקיקי אוויר, אטומים. כך גם אני כל הזמן נמצא תחת ההשפעה מצד הבורא. אני רק חייב להעלות את הרגישות שלי, ואז ממש דרך ה"עור" שלי, אני אתחיל לגלות אותו, אתחיל לפענח את ה"דיבור" שלו, להבין, איך ומה הוא עושה.
כל העניין הוא ברגישות הפנימית. אפילו שאני מתעייף מתשומת הלב הבלתי פוסקת לכל מה שמתרחש, אבל צריך לבקש כזאת רגישות. והיא מגיעה הודות לתרגילים הדדיים שהאדם עושה עם החברים. בעזרתם אני מגלה, שכל רגע נותנים לי הזדמנויות לדו-שיח עם הבורא. אם אני לא מפספס אותן, אז לא נשאר מקום למחשבות והכול הופך לרגש, והרגש אינו עובר בינינו הלוך וחזור, אלא הוא הופך למשותף…
כאן נדרשת פסיכולוגיה ישירה, פשוטה וכמה שפחות "חשבונות": בסופו של דבר, זה הבורא פונה אליי דרך כל מיני ה"לבושים".
