דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 12.02.2013

שאלות ותשובות, 12.02.2013

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג

שאלה מהבלוג באנגלית: יש לי שאלה בנוגע לניסיונות התלמידים שלנו לתמוך בסביבה.

לפני זמן מה אתה אמרת, שהדבר היחיד שצריך לעשות זה כל הזמן לערוך רישומים. מה צריך לכתוב? למשל, לאחרונה אני חוויתי מצב מאוד עוצמתי ומייד התחלתי לרשום את תגובתי, מה הרגשתי ביחס לחומר, ביחס להסכמה ההדדית והרצון ללכת בדרך הזאת. האם זה בזבוז זמן? האם בכלל אנחנו צריכים להגיב על מצבים כאלה ולרשום את ההרגשות ואת היחס לחיים מנקודת המבט של הדרך שלנו, את היחס כלפי הבורא וכלפי החברה? מה בדיוק צריך לרשום?

תשובה: זה לא בזבוז זמן. אם הבירור לא נעשה בצורה מעמיקה ככל האפשר, אז המדרגות שעברנו לא נחשבות שלמות. ברור שכל עוד אנחנו נמצאים בדרגה של המצב עצמו, וכל עוד לא עלינו מעליו, אנחנו לא מסוגלים לראות ולהעריך את הכול, אבל אנחנו יכולים להעריך, לברר ולרשום. כדאי לעשות זאת. זה חלק מדרך התפתחות מודעת. במידה והפוטנציאל של המצב לא יבורר בדרך כזאת או שאין אפשרות לברר, והפוטנציאל לא יושקע בעבודה עם הקבוצה, אז הוא עלול להפוך ל"דרך ייסורים".

בהתחלה כדאי לרשום את כל מה שנראה חדש ונחוץ להתקדמות. ובהמשך, המאמץ לפעול בהתאם לשיטה, הכוונה בזמן הלימוד, חיבור יותר חזק בתוך הקבוצה, הבנת העולם בזמן ההפצה החיצונית, כל אלה יכוונו בהדרגה את אופי הרישומים.

שאלה מהבלוג באנגלית: (התיחסות לפוסט "נפש, רוח, נשמה").

לפעמים אני מרגיש את עצמי משותק ואיני מסוגל לעשות כלום, כאילו האגו שלי קשר אותי בשרשראות ודורש שאני אשב וארקב. אני לא יודע מה לעשות, אני מרגיש חסר אונים, חסר תקווה. אני לא מסוגל להתגבר על הנטייה שלי להימנע מהיגיעה. אני שקוע עמוק בתוך העצלות. מה אתה מציע? אני מרגיש שהדבר היחיד שאני מסוגל לעשות הוא לנוח ולא להתאמץ. או אולי לשתות כוס קפה?..

תשובה: הטבע שלנו הוא רצון לקבל תענוג. בינתיים אנחנו מקבלים רק טיפה מהתענוג הזה, אבל אם לוקחים מאיתנו את הטיפה הזאת, אז האדם כבר לא מסוגל לעשות כלום, הוא אדיש להכל. כך מספרת לנו חכמת הקבלה, אבל המילים בלבד אינן מספיקות, אלא אנחנו חייבים לעבור את המצב הזה על עצמנו, על בשרנו, על מנת להתחיל להבין את הטבע שלנו. המצב הזה לא נעים, אך הוא נחוץ כדי שהאדם ישמע את מה שאומרת חכמת הקבלה בהמשך, שהצלתו היחידה, בחירתו החופשית היחידה, העבודה היחידה שנדרשת ממנו, היא בניית הסביבה הנכונה. רק הסביבה הנכונה תספק אנרגיה להתקדמות הרוחנית, רק היא תעזור לו לצאת מהר מהמצבים הכי לא נעימים.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני מעולם לא הצלחתי להבין כיצד יכולה להיות מטרה או ייעוד לנשמה הפרטית, לכלל האנושות או לעוד משהו, אם הנצחיות היא ממשית. אם התהליך שהוביל אותנו לרגע האמת, למעשה מעולם לא התחיל, זאת אומרת שאין לא נקודת סיום, אין יעד ואין מטרה. הקבלה מדגישה את השלמות של המצב העתידי, אבל זה ממש לא מסתדר עם הקיום שהוא בסופו של דבר נצחי.

התהליך (כלומר, הקיום) שמעולם לא התחיל, לא יכול להיות מטרתי. או שהנצחיות אינה אמיתית, או שהרעיון של המצב העתידי המושלם אינו אמיתי, מכיוון שאחד מבטל את השני. אפשר לומר שמטרת הקיום תלויה בהתחלת האבסולוט, לידת "האלוקות" האבסולוטית והזמן. אבל כיצד מטרה זמנית לעתיד מושלם ונצחי יכולה להיות ברת השגה ותוצאה סופית של משהו שמעולם לא התחיל?

תשובה: המצב היחיד שקיים באמת, זהו מצב של נצחיות ושלמות. במצב הזה לא קיים זמן, מקום או תחומים אחרים המוכרים לנו. זרימת הזמן, העבר, ההווה והעתיד קיימים רק בתפיסה הלא מתוקנת שלנו, וזה כתוצאה מחוסר התאמתנו לתכונות של אותו הכוח הנצחי והשלם שכל הזמן פועל עלינו. ברגע שאנחנו נתקן את התכונות שלנו, כל ההבדלים שנראים לנו עכשיו יגיעו לפתרונם, ואנחנו נרגיש את העולם בצורתו האמיתית.

שאלה מהבלוג באנגלית: אנחנו לומדים שהנשים צריכות לאחד את הרצונות שלהן להגיע לרוחניות ולהעביר אותו לגברים כדי שיממשו אותו. האם נשים צריכות להגיע לייאוש ולהגיע ל"תפילת רבים"?

תשובה: לא, אין צורך לחפש אחרי ייאוש. הוא יגיע בעצמו כתוצאה מהמאמצים שהושקעו, ולא סתם ייאוש מהעולם הזה, אלא ביחד עם הביטחון בעזרת הבורא. ו"תפילת רבים" היא בקשה עבור כולם, שהגברים והנשים יגיעו להרגשה המשותפת שמאחדת אותנו לאחד שלם. בוודאי שנשים צריכות להגיע לתפילה כזאת ולעורר אליה גם את הגברים.

שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "הכוח שמשפיע על האיחוד").

אני הייתי רוצה לדעת מה זאת אומרת "אני רוצה שהבורא יתגלה בינינו"? האם זה אומר שאני רוצה שהבורא יתגלה לחברים, בלי שאני מרגיש את הרצון האגואיסטי שהוא יתגלה לי? האם מילוי הרצון שלי מקטין את היכולת של הקבוצה לבנות שדה בין הלבבות שלנו שבו יתגלה הבורא, או שזהו צעד טבעי בדרך לדבקות? האם תפקידנו משתנה בהתאם למילוי הלבבות הפרטיים שלנו, כאשר אנחנו מתחילים להרגיש רצון לראות יותר בשמחתם של אלה שאינם שייכים לנו מאשר לגלות את הבורא?

תשובה: תקרא את הפוסט ""תפילת רבים" היא הדרישה היחידה", בו תמצא תשובה על שאלתך.

שאלה מהבלוג באנגלית: מה לעשות כדי להיות חזק ולעמוד ברע שמתגלה בי?

תשובה: הרע, זה חוסר היכולת להתעלות מעל עצמך, מעל האגו שלך ולהידבק בקבוצה. כל יתר התכונות ה"רעות" שאנחנו מגלים בתוכנו, אינן נקראות בקבלה "רע", אלא הן ביטוי של האגו הקטן בעולמנו.

לפעמים האדם מבין שהכוח שמנתק אותו מהקבוצה ולא מאפשר לו "לציית" לה, נובע ממנו, מקורו במהות האגואיסטית שלו.

ההכרה הזאת מגיעה כתוצאה מהשפעת האור, והיא נותנת כוח להתגבר עוד קצת על האגו שלנו ולהתכלל בקבוצה, לראות בזה את האפשרות היחידה לממש את מטרת חיינו.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם בעולם הרוחני יש "חזקים" ו"חלשים"?

תשובה: כן, יש. על "חזקים" יש אמירות רבות של מקובלים. למשל, "איזהו גיבור הכובש את יצרו?" ועוד "איזהו גיבור שבגיבורים – מי שעושה שונאו לאוהבו", כלומר הופך את האגו שלו לעוזרו הנאמן בעבודתו. כלומר, חזק, זה מי שבבעלותו השיטה להפוך את האגו להשפעה.

לכן חלש, הוא זה שמרגיש שהאגו שלו עושה בו כרצונו ובינתיים אינו מסוגל, מסיבות אלה ואחרות, ליישם את שיטת התיקון.

שאלה מהבלוג באנגלית: ברצוני לדעת מהן הפעולות הפנימיות והחיצוניות כשאני "מלא"? מה לעשות עם הרצון "להשפיע" שמופיע בנו? מה אנחנו משפיעים ולמי? אם אני מרגיש שהאנשים בקבוצה נותנים לי את ההרגשה הזאת, האם עליי להודות להם?

תשובה: כאשר אדם מרגיש שהוא מלא באור ההשפעה, עליו לדעת שהאור לא ניתן לו "לשימושו הפרטי", אלא כדי להעבירו לבורא ולנברא. החלק הפנימי של הנברא אלה הם החברים שלנו, הקבוצה, "הכלי העולמי", וחלקו החיצוני זאת כל האנושות. לכן קיימות שתי צורות להעברת האור לנברא – עבודה בתוך הקבוצה ותמיכה בחברים וההפצה. אלה הן פעולות חיצוניות.

כשעושים זאת עם הכוונה להביא נחת רוח לבורא, על ידי זה אנחנו מעלים אור, מ"ן לבורא וזה מביא תענוג לעליון, זאת פעולה פנימית הכרחית, השפעה לבורא.

בספר "שמעתי" נאמר גם, שברגעים כאלה עדיף לקרוא בספרי המקובלים, אז מתגלים לאדם מושגים רוחניים חדשים, כלומר, הוא מעלה עוד יותר את נשמתו לבורא.

בנוגע לחברים בקבוצה, עלינו להודות להם לא רק כשיש הרגשה ברורה שקיבלנו את האור בזכותם, אלא לשחק באמת ובצורה טבעית ככל האפשר שאנחנו אסירי תודה להם על העזרה ועל הערבות, ובצורה כזאת לשבח ולהלל את הקבוצה ואת החברים.

שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לקליפ "הרמקול של הבורא").

אם לפי טענתך הבורא לא קיים, אז כיצד אתה מסביר את מוצאו של היקום, את "המפץ הגדול", את הגלקסיה? ברצוני להבין את דבריך.

תשובה: אפשר להבין זאת רק אם מקבלים את העובדה שבסופו של דבר החלקיק היסודי של הקיום הוא הרגש.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני מקשיב לשיעורי הבוקר על מנת להיפתר מכאב גופני, אף על פי שאני מבין שזאת כוונה אגואיסטית. האם על ידי כוונה אגואיסטית אני עלול להזיק לעצמי ולאחרים?

תשובה: לא, אתה לא תגרום נזק על ידי זה.

למשל, קורה גם בקבוצה שהאדם בכלל לא מכוון לשיעור, למטרה הרוחנית, ונמצא כולו בשליטת המחשבות האגואיסטיות ברמה הגשמית. כלומר, נמצא במצב רוחני פחות ממך, מפני שהוא אפילו אינו מודע לאנוכיות שלו ואינו משתוקק להגיע לשיעור כאל אמצעי לתיקון. ולמרות זאת עליו להגיע לשיעור עם כולם, להיות נוכח, ואז האור מהשיעור ישפיע עליו לטובה.

שאלה מהבלוג באנגלית: כשאתה מסביר את היחס בין האור לכלי, אתה אומר שאפשר להעביר זאת בכל שפה: פיזיקה, ביולוגיה וכולי. כיצד אפשר להעביר זאת באמצעות האמנות, לדוגמה באמצעות הריקוד?

תשובה: על כך ניתן לשמוע בקליפ "אמנות היא מדע".

שאלה מהבלוג באנגלית: אם "אין עוד מלבדו", זאת אומרת שגם "פרעה" לא קיים? הוא עושה את הכול, לא משנה אם אנחנו תופסים את זה לטובה או לרעה.

כיצד הגוף מסוגל לעמוד בייסורים כאלה? הייתכן שזאת הסיבה להתאבדויות? האם הבורא רוצה שאדם יתאבד או שרצונו שתתרחש התאבדות? או שאולי הגיע הזמן שלו למות?

תשובה: "אין עוד מלבדו" ו"פרעה" הם "פנים" ו"אחוריים" של הבורא. הבורא לא גורם לנו לסבל מיותר, אלא בדיוק במידה שיחייב אותנו להגיע לשאלה על משמעות החיים ולהשתוקק לפתרונה. לכן, אם אנחנו רוצים להימנע מייסורים, עלינו לקחת אחריות על התפתחותנו ולהתקדם מתוך הכרה, ולהחליף את הייסורים הגופניים ב"ייסורי אהבה".

שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע אני נבראתי? מדוע לא שאלו אותי האם אני רוצה להיות נברא?

תשובה: מפני שעדיין אין את מי לשאול. ברגע שמופיעה התכונה הזאת באדם שאותה אפשר לשאול, נקודת "הבחירה החופשית", אז שואלים את האדם, ואין שום התקדמות בלי השתתפותו.

שאלה מהבלוג באנגלית: אתה אומר שהתורה נכתבה ב"שפת הענפים", וכל המתואר בה הוא לא סיפורים ודמויות היסטוריים, אלא תופעות ועצמים רוחניים. ולמרות זאת, אתה מדבר על משה כמקובל גדול. וזה מאוד מבלבל אותי. לפי הבנתי, אדם בשם זה מעולם לא היה קיים, ובמקום שמו ודמותו ישנו כוח רוחני. האם אתה יכול להסביר זאת?

תשובה: כל "שורש" צריך להתגלות כ"ענף" בעולם שלנו, להתממש בו. לכן, בעולם שלנו ישנו עם ישראל שעבר דרך התפתחות רוחנית מסוימת, היה בעבדות מצרים, יצא ממנה, כבש את ארץ ישראל, גורש ממנה וכולי. הדמויות ההיסטוריות כמו משה, דוד, שלמה ואחרים, היו באמת קיימות. אבל התורה אינה מספרת עליהן אלא על השורשים הרוחניים. וכדי לראות כיצד הם מתלבשים בתוך ה"ענפים" בעולם שלנו, חייבים להיות בהשגה רוחנית, לגלות בעצמנו את החוק של "שורש וענף".

שאלה מהבלוג באנגלית: מה הסיבה להקמת מדינת ישראל (קרוב לוודאי סיבה פוליטית)? האם לא היה יותר פשוט לחיות בין אומות העולם ולהביא להם אור?

תשובה: עם ישראל חייב קודם כל לתקן את עצמו, לממש בינו לבין עצמו את שיטת הערבות. בלי זה הוא לא יכול להביא שום דבר לאומות העולם. כדי שזה יקרה, ניתנה לעם ישראל הזדמנות מלמעלה להתאסף ביחד במדינתם וביחד לבצע את משימתם. בלעדיה מדינת ישראל חסרת משמעות.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם בחינוך האינטגרלי יש מקום לעבודה עם מחלות נפש?

תשובה: על כך ניתן לקרוא כאן "חינוך אינטגרלי, שיחה מספר 11".

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/t6VwW

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest