דף הבית / נשים / על רצונות של גברים ושל נשים

על רצונות של גברים ושל נשים

thumbs_ruki_pered_licom_100_wp.jpgשאלתה של דרורית: כפי שאני מבינה הגבר אמור להרגיש את כל החסרונות של הנשים כשלו ואז לבקש עליהם תיקון. אם כן האם האישה מרגישה רק את החיסרון שלה, ואז היא צריכה להעביר אותו לגברים?

תשובה: גבר חייב להרגיש את כל הרצונות של כל העולם כשלו, ולבקש תיקון עליהם. אישה יכולה להרגיש רק את הרצון שלה, ולהשתוקק להעביר אותו לקבוצת הגברים, שמשתוקקים לערבות. 

שיעור לנשים בקונגרס קבלה בצפון אמריקה 25.09.2005:

לחצו לצפייה בסרטוןחלק ראשון                  לחצו לצפייה בסרטוןחלק שני

***

שאלתה של דורית: אם אישה היא מלכות – רצון לקבל, איך היא יכולה להגיע לתכונת ההשפעה?
תשובה: בכך שהיא מעבירה את הרצון לקבל שלה לחלק הגברי -למשפיע , ולבסוף יוצא רצון "לקבל על מנת להשפיע" השווה להשפעה.

2 comments

  1. ברכת שלום על התורה/רב"ש/פרשת תזריע/מאמר קנא

                                   קנא

                      וביום השמיני ימול בשר ערלתו (יב, ג)

    במדרש תנחומא (אות ה) : מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, איזו מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם ? אמר לו, של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס, הרי השמים והארץ, יכול אדם לעשות כיוצא בהם ? אמר לו רבי עקיבא, לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין עליו, אלא אמור לי דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו, למה אתם מולין ? אמר לו, אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכן הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות, אמר לו, אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם, אמר לו :  אין אלו נאים יותר מן השבלים ? אמר לו טורנוסרופוס, אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו. אמר לו רבי עקיבא, ולמה שררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו. ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד כל אמרת ה' צרופה.

    ולבאר את הווכוח שהיה בניהם, יש להקדים מקודם את סיבת בריאת העולמות.

    הנה מבואר, דתכלית  הבריאה היא משום להיטיב לנבראיו. וזה ידוע, דבעצמותו ית' לית תפיסא ביה כלל, וכל המדובר הוא רק "ממעשיך הכרנוך". וכמו שכתוב בשיר הכבוד: "דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך".

    נמצא לפי זה, מה שמבואר שסיבת בריאת העולמות היא מטעם להיטיב לנבראיו, הוא משום שכל אלו שאמרו שזו היא הסיבה – הוא מטעם שהם השיגו כך, שזה נקרא בבחינת "ממעשיך הכרנוך", היינו שהם ראו איך שהעולם מלא עם כל ריבוי תענוגים ואין שום מקום ליסורים, לכן קבעו ואמרו שזו היא הסיבה. ועוד דבר השיגו – שיש בחינת שכר ועונש, היינו שלפעמים נפסק השפע ולפעמים מתרבה, אז קבעו גם כן את הסיבה שגורמת שכר ועונש. וכאן, במקום שיש דבקות, היינו הששתוות המידות, השפע מתרבה כל פעם ביתר שאת. ובמקום שמתעוררת אהבה עצמית הנקרא הרצון לקבל לעצמו, יבש המעיין ונפסק השפע. ואז ידעו שצריכים ללכת דוקא בבחינת השתוות המידות.

    ולמה רצון ה' הוא כך ? אזי אמרו : שלא יהיה נהמה דכסופא.  שפירושו הוא, שתהא שלמות ההטבה שנותן הקב"ה. היינו, כי בזמן שהאדם לוקח לעצמו אזי יש לו תמיד גבול, הייינו שכבר מספיק בשבילו הטוב והעונג שקיבל. מה שאין כן אם הוא מקבל מטעם המשפיע, והיות שהמשפיע רוצה לתת בלי סוף, ממילא התחתון לא יקבל בחינת סיפוק באמצע עבודתו ויגיד שכבר מספיק לו כל אלו הקניינים הרוחניים שכבר זכה ולא צריך להמשיך יותר. משום שכאן אין המקבל בה בחשבון, אלא כל המודד שלו, עד כמה הוא יקבל תענוג הוא עושה בכך את רצון המשפיע, לכן בכדי למלאות את רצונו של המשפיע הוא הולך ומוסיף מיום ליום בהמשכת הטוב למטה. אחרת הוא נקרא מקצץ בנטיעות, שאינו יכול להמשיך עוד פירות לעולם. והטעם שאינו יכול, הוא מטעם שאין לו צורך לזה.

    ומשום זה, בכדי שתהא שלמות בהטבה, שהוא שיהיה נמשך שפעו ית' בכל פעם יותר ויותר ולא יתבייש בהמשכת השפע, אלא להפך, שידע בכל פעם ופעם שהוא מוסיף להמשיך הוא עושה את רצון קונו, כמו שכתוב : כי יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, לכן נעשה התיקון דמקבל על מנת להשפיע (קעב).

    ובכדי שהאדם יבוא למדרגה זו, היינו שתהיה כוונתו להשפיע, ניתנה לנו עבודה הפוכה מכפי הנראה לעינינו ממטרת הבריאה. כי מצד מטרת הבריאה שהיא להנות לנבראיו, נטבע בנו הרצון לקבל לעצמנו. ובזמן שאנחנו רוצים  לעבוד בבחינת להשפיע, היינו – שלא לקבל, נמצא שזהו נגד מעשי ה', שהוא רוצה שאנחנו נקבל את הטוב ואנחנו דוחים את כל התענוגים.

    וזהו ששאל טורנוספורוס הרשע. היינו, שאלת הרשע, שטוען : "מה העבודה הזאת לכם", הלא מצד פעולות ה' ית' המטרה היא להיטיב לנבראיו, היינו להשתמש עם  הרצון לקבל, כי רצון ה' שהתחתונים יקבלו את הטטוב והעונג, שזה נקרא להיטיב לנבראיו. ובאו הנבראים ועשו מעשה והופכים את הרצון לקבל ורוצים לעבוד רק ברצון להשפיע. וזה מכונה : 'מעשים של  בשר ודם', כי מעשי ה' שהתחתונים יקבלו, ואתם אומרים שאסור לקבל לעצמו. וזה שרבי עקיבא השיב לו : מעשים של  בשר ודם יותר נאים.

    ושאל : הרי השמים והארץ , יכול האדם לעשות כיוצא בהם. שכוונתו, אם מעשים של בשר ודם יותר נאים, שכדאי ללכת בדרך הפוכה ממטרת הבריאה, אזי שאל : הרי השמים והארץ שהם העולמות העליונים, שהוא בחינת האור העליון, שזהו נקרא מילוי הממלא את הכלים – וכי יש יכולת בבני אדם ליצר בחינת אור עליון הנקרא שפע ותענוג ? אמר לו רבי עקיבא : לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין עליו. היינו, כי אור ותענוג הוא עוד מלפני הבריאה, כי זה נקרא בחינת יש מיש, ואין לנו שום שליטה אלא ממקום הבריאה ואילך, היינו ממקום הרצון לקבל ואילך. היינו : שאין אנו יכולים לדבר – רק מבחינת הכלים, ולא מן האורות. היינו מבחינת הכלים – אזי הכלים שלנו יותר נאים מכפי הכלים הנמשכים מצד הקב"ה, שהם נקראים רצון  לקבל.

    המשך יבוא

  2. ברכת שלום על התורה/רב"ש/פרשת תזריע/מאמר קנא

    המשך

    אז שאל לרבי עקיבא מבחינת הכלים, היינו : "למה אתם מולין". שענין מילה נקרא הסרת הערלה, שענינה ביאר אאמו"ר זצ"ל שהוא סוד הסרת הרצון לקבל. אף על פי שהאדם נברא שיהיה בו רצון לקבל, מכל מקום האדם צריך לעבוד להסיר ממנו את הרצון לקבל ויקח במקומו רצון להשפיע. וזה נקרא 'מעשי  בשר ודם', כמו שכתוב : "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", וביאר אאמו"ר זצ"ל, שמצד הקב"ה בא רק מילוי החסרון, שהקב"ה נותן שפע ותענוג הנקרא בחינת להיטיב לנבראיו. מה שאין כן 'יראת שמים', הנקרא בחינת תיקון, היינו שלא לקבל, פן יפרד מן השתוות הצורה הנקראת דבקות – זהו מצד התחתון, כמבואר (בתלמוד עשר הספירות דף ו') שאור של התיקונים הנקרא אור דחסדים, זהו בא על התעוררות התחתון, שרוצה לתקן את עצמו שיהיה גם כן משפיע כמו השורש. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות : שמזה אנו רואים שמעשי בני אדם יותר נאים, שהראה לו שגם בגלוסקאות נמצאים השבלים, אלא שהשבלים באים עכשיו על דרך התיקון, היינו בהוספת מעשים מצד התחתון, שענינו הוא – קבלה על מנת להשפיע.

    אזי הוא שאל: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו. היינו למה אין האדם נברא תכף עם רצון להשפיע, אלא שצריך אח"כ יגיעה גדולה בכדי לקנות את הקנין של להשפיע. אמר לו רבי עקיבא : ולמה שררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו, ואמו חותכו. היינו שגם בכדי לקנות את הרצון לקבל, עדיין צריך למעשי התחתונים. כי מטרם יציאתו לאויר העולם היה 'עובר ירך אמו'  והיה אוכל מה שאמו אוכלת, היינו שלא היה לו שום רשות בפני עצמו אפילו על רצון לקבל, אלא שהיה בלי שום בחירה, והכל היה בחינת כח עליון עליו. וכשיוצא לאויר העולם, היינו כשבא לרשות בפני עצמו, אזי גם כן מצד פעולת חיתוך שחותך את הקשר שיש לו עם האם, אזי נפתח לו הסתום ונסתם הפתוח (קעג) – שרק ע"י מזונות הגשמיים עד י"ג שנה אזי הוא קונה את הרצון לקבל בשלמות (קעד). ואח"כ בא חיתוך הערלה, שזה מעשה בכדי לקנות את הרצון להשפיע. וזהו שאמר : שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם.

                                                                                               [תשי"ח]

    _______

    קעב. העולה מדבריו ז"ל, דהנה הצמצום נעשה כדי "להוציא לאור שלימות פעולותיו", ע"י שלא יקבלו את התענוגים בכל קבלה אלא בכלי השפעה, המכונה מקבל על מנת להשפיע. והיה זה לב' סיבות : א) בכלי קבלה נוהגת בושה (שינוי צורה פירוד) בעת קבלת השפע, משא"כ השפעה היא קבלה בדרך של כבוד (השתוות הצורה, דבקות). ב) כי הקבלה מצומצמים מאד במידתם לאשר השביעה מכבה תיכף התענוג, משא"כ השפעה היא תענוג בלי שום גבול וצמצום (ברכת שלום מאמרים שנת תשמ"ו מאמר יט ד"ה משא"כ ושנת תשמ"ה מאמר כא ד"ה והסדר. הסולם הקדסה"ז עמ' קלח ד"ה ודע : אור הבהיר עמ' שנב ערך תכלית הבריאה : וע"ע תע"ס ח"א עמ ז' טור ב שורה ראשונה).

    קעג. נפתח פיו ונסתם פי טבורו (נתבאר בתע"ס חלק ט' או"פ אות פב ד"ה וזס"ה).

    קעד. עיין הקדמה לספר הזוהר אות כט וז"ל: חלוקה א', היא חלוקה להשיג את הרצון לקבל המופרז בלי מצרים, בכל שיעורו המקולקל וכו', כי אם לא יהיה בנו הרצון לקבל המקולקל הזה לא נוכל כלל לתקנו וכו', ולפיכך לא די אותו שיעור הרצון לקבל המוטבע בגוף ממקור לידתו לאויר העולם, אלא עוד שמוכרח להיות מרכבה לקליפות הטמאות לא פחות מי"ג שנים וכו', עי"ש (הרי לעיניך, שגם בכדי לקנות את הרצון לקבל עדיין צריכים למעשי התחתונים).

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest