ניפגש בסוכת שלום

בעולם שלנו מובן לכולנו מדוע הילדים משחקים ומה יקרה כאשר הם יגדלו. אבל העולם שלנו הוא העתקה מהעולם העליון, והמשחק הזה מסמל שאנחנו חייבים להתקדם לאט לאט אל האמת, על ידי זה שאנחנו כל הזמן בוחרים בה מתוך המצב ההפוך. העבודה הרוחנית מתחילה מכך שאנחנו קשורים לתענוגים שקריים, לפעולות שקריות, שכולן אגואיסטיות לחלוטין, ואנחנו מבינים שרק מתוכן אנחנו יכולים לגדול, כדי שתהיה לנו בחירה חופשית לברר בעצמנו את הכלים שלנו, את היחס שלנו לאלוקות.

אין ברירה. בכל פעם אנחנו נופלים ושוב קמים. כך אנחנו מתקדמים. אנחנו צריכים להתאזר בסבלנות ובהבנה שרק בצורה כזאת נבנה הכלי השלם, העצמאי. ומי שממשיך בדרך, מצליח בה. העיקר כאן הוא הקביעות.

ואת ההעתקה של כל התהליכים הרוחניים הללו אנחנו רואים גם בחיים הגשמיים, ולכן אנחנו נולדים בהם כילדים חסרי דעת ומתעסקים במשחקים חסרי משמעות, מבלי יכולת לטפל בעצמנו. עד שבזכות המשחקים האלה אנחנו לאט לאט לומדים יותר ועוברים לתיקונים רציניים יותר. עוברות שנים רבות עד שהאדם "עומד על הרגליים" ומוכן לחיים בעולם הזה.

לכן לאחר הסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, חמשת הימים שבין יום כיפור לסוכות ושבעת הימים של סוכות, אנחנו מגיעים בהדרגה ל"שמיני עצרת", לזיווג ולדבקות עם האור. לאט לאט, יום אחרי יום, אנחנו עורכים בירורים. והסמל של כל הבירורים האלה הוא הסכך, שנבנה מ"פסולת גורן ויקב", כלומר ממה שהאדם זלזל בו ולא החשיב אותו, מפני שהוא חשב שהעיקר זה המזון שאנחנו מקבלים מהגורן והיקב ולא הפסולת.

אבל דווקא מה שהיה נדמה לו כפסולת חסרת חשיבות, הופך עבורו עכשיו לדבר החשוב ביותר. ואם אני אעלה את ה"פסולת" הזאת למעלה ואסוכך בה את האגו שלי, אם אסתיר את עצמי תחת הכיסוי הזה, אז אוכל ליהנות מהצל שלו. דווקא בצורה כזאת אנחנו מגלים את האור העליון, שאינו מתגלה בצורה ישירה ללא הצל. כך אנחנו מגיעים ל"סוכת שלום", תחת הסכך השלם, המסך השלם.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 11.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
"בצילו חימדתי וישבתי…"
צא מבית הקבע ושכון בסוכה
אור של חג הסוכות