דף הבית / משבר עולמי / התקוות האבודות

התקוות האבודות

כל הזמן התפתחנו משנה לשנה מבחינה חברתית, משפחתית ופנימית. חשבנו שלילדינו יהיה טוב יותר מאשר לנו, ובאמת, החיים נעשו יותר ויותר טובים.

היום כבר איבדנו את התקווה הזאת. אנחנו כבר לא בונים תוכניות לעתיד. נכנסנו לכזאת תקופה, שבה האנושות אינה מרגישה את העתיד, מפני שהטבע כביכול נותן לנו דחיפות מאחור ואינו מפתח בנו יותר את הרצון האגואיסטי. להיפך, אותם הרצונות האגואיסטיים שאיתם התפתחנו מתחילים עכשיו "להינעל". הרצונות של כל אחד מאיתנו מתחילים להיות תלויים בכל האחרים. וזאת בעיה גדולה מאוד! ישנם מחקרים מדעיים רבים שמאשרים זאת.

מעולם לא הרגשנו שאנחנו נמצאים במחויבות הדדית, ב"אפקט הפרפר". לא הרגשנו שכל העולם הוא גלובלי ואינטגרלי. מעולם לא חשבנו על זה! רק חשבנו לעצמנו: "קשר הדדי זה טוב! אני אמכור לו, הוא ימכור לי, וכן הלאה". כלומר, אני הרגשתי שאני יכול לנצל באופן אגואיסטי את הגלובליות. אני יכול להרוויח מזה משהו. זה טוב שהעולם נעשה כל כך קטן. זה טוב שאני יכול לטוס לכל מקום ולעשות הכול…

ופתאום העולם השתנה! פתאום מתגלה שהגלובליות אינה מסתדרת עם האגואיזם שלי, והיא מתחילה ללחוץ ולהגביל אותי אם אני לא פועל איתה בהדדיות. וזה נקרא משבר.

מה קורה כאן בעצם? – בני האדם נשארו בני אדם. הכסף, התעשייה, המוצרים, המזון – הכול אותו הדבר. אז היכן המשבר? – המשבר הוא בחוסר התיאום שלנו לחוק החדש הזה שמתגלה עכשיו.

מתוך ישיבת תוכן בנושא החינוך הגלובלי, 04.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
סופו של הפירוד
המדע על העתיד
הצד השני של המשבר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/NsGei

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest