קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו, לפי טבענו, אגואיסטים ואינדיבידואליסטים. אנחנו יכולים להתאחד לערים, לעמים, למדינות. אבל איחוד בין מדינות הוא תהליך אנטי-טבעי. אנחנו רואים את זה מתוך הדוגמא של ברית המועצות, שהתפוררה בסופו של דבר.
בין בני האדם חייב להתקיים קשר כמו במשפחה שיש בה אהבה הדדית, ילדים משותפים, רכוש משותף ודברים נוספים שמאחדים ובכך שומרים על המשפחה. זהו קשר אינסטינקטיבי: הפחד שאני יכול לחלות ואזקק לתמיכה, הילדים שמנצלים את אהבתי הטבעית אליהם ודורשים ממני כל מיני דברים, ואני צריך לדאוג להם.
אותו הקשר האינסטינקטיבי קיים בעם. הוא כמובן חלש הרבה יותר מאשר במשפחה, אך בכל זאת הוא קיים, וגם הוא קיים עקב התלות ההדדית, הפחד, הצורך בתמיכה, בהרגשת ביטחון, בטיחות וכדומה, מפני שכולנו נמצאים בעולם אגואיסטי.
כך שבגבולות המדינה אנחנו עוד יכולים להתקיים יחד איכשהו ולהגיע להסכמה בקשר לבעיות, לרצונות ולמטרות המשותפות שלנו. אנחנו מבינים שהקשר הזה חייב להתקיים, מפני שבתוך המדינה אנחנו מגיעים איכשהו להסכמה, ומבחוץ ישנם אויבים רבים.
אבל להגיע להסכים בין עמים שונים או מדינות שונות – זה כבר הרבה יותר מסובך. זה בדרך כלל נעשה בצורה של ברית זמנית, כאשר כל אחד מחפש את הרגע המתאים כדי לחמוק, להרוויח ולזרוק את האחרים. וזה מתקבל בטבעיות בפוליטיקה הבינלאומית.
אבל מה שמעניין הוא, שהיום מתגלה תנאי מיוחד וחדש לחלוטין: המשפחה מתפרקת. בתוך המדינה נוצרים המון זרמים ומפלגות שסותרים זה את זה, מוכנים להשמיד זה את זה, ובאים בטענות גדולות זה כלפי זה יותר מאשר כלפי אלו שנמצאים מחוץ למדינה. אנחנו מגלים שאנחנו מקושרים הדדית עם אלה שנמצאים מחוץ לנו: עם המדינות האחרות, היבשות האחרות, הציוויליזציות השונות, עד כדי כך שאנחנו פשוט חייבים להגיע איכשהו להסכמה הדדית.
מתוך ישיבת תוכן בנושא החינוך הגלובלי, 04.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
המדע על העתיד
התקוות האבודות
הצד השני של המשבר
