בסיס לחיבור משותף

כנס בסוצ'י. שיעור מס' 2.

שאלה: יש לנו קבוצה עולמית ענקית, אבל כל אחד במדינה שלו או באזור שלו אינו יודע במה עוסקים האחרים. אין שיתוף פעולה בין הקבוצות, כדי שאנחנו נבצע במקביל את אותו הדבר.

תשובתי: יכול להיות, שזה לא רע. מתרחש בירור יותר מהיר של כל מיני שאלות שונות.

אי אפשר לבצע משהו בצורת פקודה. כאשר אתם תרגישו נחיצות זה בזה, אז זה יקרה. אבל הנחיצות תופיע רק מתוך הצורך להגדיל את העוצמה הרוחנית של שיתוף הפעולה ההדדי שלכם. אתם תרגישו שאתם לא יכולים להתקדם קדימה מבלי להרגיש את הקבוצות האחרות.

ודאי, אפשר קצת להתאים את זה באופן מלאכותי, אבל בכל זאת הרגשה של כזאת נחיצות צריכה לבוא מבפנים. אתם יכולים להתחיל לעבוד יחד, ואחר כך תראו.

לדוגמה, כאשר ערכנו בישראל פעולת הפצה גדולה, אנחנו התחלנו להרגיש עד כמה נחוצות לנו כל הקבוצות שלנו. אנחנו התחלנו לצרף אותן לעבודה המשותפת, כולם יחד יצאו לאותן הפעולות, רק שכל אחד באזור שלו, ומזה התחלנו להרגיש קירבה. התחלנו לחשוב: "איך אנחנו יכולים בכל זאת להתחבר?", והחלטנו לערוך כנס.

הקדשנו לזה ערב שלם. שלחנו אוטובוסים לכל רחבי הארץ על חשבוננו, הבאנו את האנשים, האכלנו אותם בחינם, גם פיזית וגם רוחנית. ערכנו סדנאות, פעולות חיבור, הכנו תוכנית אומנותית טובה. התחלנו להרגיש שאנחנו עוסקים בעסק משותף אחד, הרגשנו את עצמנו כאחד שלם.

לכן, קודם כל, עבודה משותפת זהה: אתם אצלכם, וקבוצות אחרות אצלן. כי תחילה צריך ליצור איזה בסיס משותף, ורק אחר כך לשלוח קבוצה אחת לקבוצה אחרת ולהתחלף בניסיון.

שאלה: בקשר הזה מופיעות אצלנו הרבה סתירות בקשר למה זאת אהבת חברים…

תשובתי: אין לכם שום אהבת חברים! עכשיו אתם חושבים על אהבה אליהם, מפני שכולם אומרים לכם שבלעדיהם אתם לא תשיגו את מה שאתם רוצים. אבל אם הייתם יכולים להשיג, אז לא הייתם נזכרים בהם!

צריך להביט באופן מעשי על הדברים! לכן צריך לפתח בכול השתתפות הדדית.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס בסוצ'י, 10.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
התפתחות עוּברית של הקבוצה העולמית
התפתחות מזורזת של העובר של הנשמה העולמית
הפירמידה הרוחנית של "הכלי העולמי"