דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לעמוד יום ולילה על משמר האהבה

לעמוד יום ולילה על משמר האהבה

הרב"ש, אגרת כ"ד:

"כידוע לך מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שמבין אדם לחבירו לומדים איך להתנהג בבחינת בין אדם למקום. כי אור העליון הוא בבחינת מנוחה המוחלטת, וצריכים תמיד לעורר את האהבה "עד שתחפץ אהבת כלולותינו".

היינו שמראים לך מן השמים שבדרך זה אתה צריך תמיד לעורר[…] בכל פעם את אהבת ה', ואתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, הינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."

ידוע, שבמערכות אנלוגיות שלמות, כל החלקים שלהן קשורים לחלוטין זה עם זה, כמו בגוף האדם, שכל החיים של התא תלויים בתאים שסביבו. התא הזה חי אך ורק הודות לאותה האספקה שמקבל מבחוץ.

כך גם האדם לא יכול לחיות לבד. אם הוא זורק את עצמו ביער ורוצה לחיות כמתבודד בניתוק מכל העולם, אז שלא יתלונן אחר כך שלא יוכל לספק כל צורכו. כי כל הנחוץ לחיים אנחנו מקבלים מהסביבה.

מ"שבירת הכלים" רואים בצורה עוד יותר ברורה עד כמה כל אחד מאיתנו לא מסוגל בצורה אישית למשוך ולקבל שום הארה: גם לא את המאור המחזיר למוטב, גם לא את אור המילוי של האדם שכבר מתוקן. כי כל התיקון הוא בחיבור עם האחרים.

לאחר שהחיבור הזה ממומש ומתקיים במידה מסוימת, אז אפשר לדבר על המילוי. לכן הדבר היחיד שדרוש לנו זה לדאוג לחיבור. מפני שהנטייה לחיבור, זו נטייה לבורא שמתגלה בתוך החיבור.

ולכן, כל אחד חייב לעורר את לב החבר, להראות לו דוגמה, איך הוא בעצמו מתעורר ומשתוקק לחברים. צריך לעורר ולהצית בלב אחד של השני קינאה, נטייה לכבוד, להשתמש בכל האמצעים שמשפיעים על האדם ושיכולים איך שהוא לדחוף אותו קדימה לחיבור.

אנחנו צריכים לראות את החיים שלנו כרצף של רגעים שבאים מהבורא, כדי להראות לנו כל פעם אבחנות חדשות, להעמיד אותנו במצב חדש שבו אנחנו מעוררים את הסביבה שלנו. כי אין לנו שום עבודה אחרת חוץ מאשר לעורר את הסביבה שלנו במטרה לגלות את הבורא בתוך הקשר ההדדי שלנו.

עבודת ה' הופכת להיות יותר ויותר קונקרטית ומתרכזת בתחום מאוד מצומצם. לכן הרב"ש כותב, ש"גם ביום וגם בלילה", כלומר בשני המצבים האלה, בהרגשות הטובות ובהרגשות הרעות, אנחנו צריכים להבין שהבורא בכל רגע נותן לנו הזדמנות לעורר את החברים לחיבור הדדי בינינו.

רק בהתאם לאופן שבו אני מעורר את הסביבה, כך הסביבה מעוררת אותי. לי עצמי אין כוח להתחבר עם החברים ואין לי רצון לבקש על זה. אני מקבל אותו רק במידה שאני מעורר אותם לחיבור. מזה מתחילה כל העבודה.

אני לא יכול בעצמי לפנות לבורא, לא יכול להשתוקק לחיבור, ולא יכול להשתוקק לתיקון. זה אפשרי רק באמצעות זה שאני מעורר את האחרים, את הזולת. ודאי, שקודם כל אנחנו עובדים על זה בתוך המעגל הפנימי שלנו. אבל אנחנו יוצאים להפצה חיצונית במטרה לעורר את האנשים כדי שגם הם יתחילו לנוע לאותה נקודת החיבור.

במידה שכל אחד מאיתנו יצליח לעורר גם את החברים, את המעגל הפנימי שלו, וגם את כלל העולם, שזה המעגל החיצון, במידה הזאת הוא בעצמו יקבל רצון להתחבר איתם ולהגיע למקום שבו מתגלה הבורא.

מתוך ההכנה לשיעור, 24.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שלהבת אש של אהבה
היום הולך ומתבהר, והלילה הולך ומחשיך
רצונך בי כיסוד החיים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest