קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הכנס בבולגריה, שיעור מס' 4
שאלה: הרבה פעמים אתה אומר, שקנאה, תאווה וכבוד עוזרים לחברים בקבוצה להתקדם לאיחוד.
תשובתי: אם החברים בקבוצה משתוקקים לאיחוד ומתחילים להרגיש ביניהם כל מיני הפרעות: קנאה, שנאה, דחייה, אז הם צריכים להבין, שזה ניתן להם על ידי הבורא בכוונה כדי להוסיף להשתוקקות שלהם לאיחוד כוחות נוספים, הדרושים להם כדי לכבוש את המדרגה הראשונה.
לכן, כאשר אנחנו הולכים קדימה, אנחנו תמיד מקבלים הפרעות, כי הפוטנציאל שלנו אינו מספיק כדי לעלות למעלה. אני התעליתי במקצת, אבל זה לא מספיק, ואני נזרק למטה. עוד פעם עליתי במקצת, ושוב זורקים אותי למטה. אבל כל ההפרעות הקטנות הללו מתחברות אחר כך.
אנחנו לא יכולים להשיג בקפיצה אחת את המדרגה הראשונה. נניח, שאני נמצא במדרגת אפס, שממנה אני צריך לעלות למדרגה הראשונה.
איך אני יכול לעשות את זה? הבורא שובר את המדרגה הזאת להמון מצבים, שבהם אני הולך מעלה מטה, מעלה מטה.
אני לא יכול לעלות למעלה מרמה מסוימת ולכן מתעלה, אבל לא באופן משמעותי.
אבל אחר כך מתבצע חיבור של כל המצבים הקודמים שלי שדרושים לי לעלייה לדרגה הראשונה, לסכום אחד.
לכן לאדם נדמה, שכל הזמן מתרחש אותו הדבר, ויכול להיות אפילו גרוע יותר מאשר קודם! אבל למעשה זה הכול מתחבר לסכום אחד, כמו שנאמר, שפרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול, עד שנאסוף את כל הפרוטות לאוצר אחד שיתגלה בבת אחת.
לכן הדבר החשוב ביותר בדרך שלנו, זו סבלנות! ומי שהגאווה מדברת מגרונו, נשאר, מה שנקרא, עם האינטרסים שלו, אז שום דבר לא ייצא לו. העיקר זה, לכופף את עצמו באופן סבלני.
כי כל המצבים שאותם אנחנו עוברים: עוד כנס, עוד פעולת הפצה, עוד שיעור, עוד סדנה וכולי, הכול מצטבר. הפעולות הללו אינן נעלמות לשום מקום, הן נכנסות לתמיד ל"דף החשבון" שלכם, שקובע כמה עוד נשאר לכם עד למדרגה הראשונה.
ולאחר השגתה הכול הופך להיות ברור, אחר כך אתם הולכים בעיניים פקוחות. אבל המדרגה הראשונה היא הקשה ביותר, לכן היא נקראת "יציאת מצרים". כל שאר המדרגות גם כן אינן פשוטות, אבל אנחנו עוברים אותן בהבנה, בהכרה, בתנועה ריאלית. ואילו המדרגה הזאת, סגורה מאיתנו לחלוטין.
מתוך שיעור מס' 4 בכנס בבולגריה, 01.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
חבר וחלל ריק
קנאה זה לא פגם
קנאה, תאווה וכבוד
