קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנו קולטים את החיים בחמשת החושים, בתוך ה"כלי" שלנו, בתוך הרצון. מה שניתן לקלוט בדרך זו נקרא "העולם הזה". אך אם נשנה את אופן הקליטה, ונרגיש לא רק את מה שנכנס לתוכנו אלא גם את מה שנמצא מחוצה לנו, נחוש את "העולם הרוחני".
במילים אחרות, על ידי כך שנשנה את עצמנו מקליטה אגואיסטית, "הכול לעצמי", לצורה של יציאה מעצמי, לאהבה ונתינה, נקנה את היכולת להרגיש מה שמחוצה לנו – העולם העליון, העולם הבא, העולם הרוחני, העולם הנצחי.
זה מה שהרגשנו עד ל"חורבן בית המקדש", כשהיינו בתכונה הרוחנית, באהבה, שאפשרה לחוש את מה שנמצא מחוצה לנו. לא רק אנשים אחרים, ומה טוב להם ומה רע להם, אלא קליטה של אינפורמציה, קליטת כל מה שקורה מחוצה לנו, כל מה שלא נכנס דרך החושים-פתחים לתוך גופנו. ואת כל זה הפסדנו, כשנפלנו לשנאת חינם.
כשכל אחד מושך לעצמו, הוא מרגיש רק מה שנכנס לתוך הכלי הקטן שלו. זה בדיוק מה שאנו מרגישים מאז החורבן עד היום, עולם קטן, שמורגש בקליטה הפנימית. לכן אומר בעל הסולם במאמר "הגלות והגאולה" שהחלפנו את המטרות הגבוהות, הרוחניות, במטרות פשוטות, אנושיות – מספיק לנו להרגיש טוב בתוכנו. איננו יכולים לתאר לעצמנו, שיש קיום אחר, קיום שלם ונצחי, כמו כל הטבע שמחוצה לנו.
לא קולטים מה הולך בחוץ(מתוך הרצאה בבית קבלה לעם מה- 4.3.08 על מאמר "הגלות והגאולה" של בעל הסולם. לצפייה בהרצאה המלאה)
אי אפשר גם להיות "בעולם הזה" וגם להרגיש את "העולם הבא". זה שחיתות. או שאתה כאן או שאתה שם
האם אמונה למעלה מהדעת לפני המחסום משמעה לעשות דברים מבלי לדעת באמת האם הם נכונים או לא אלא רק כי ככה הרב או הספר אומרים? מין ציות עיוור? או שגם לפני המחסום האמונה הזאת אמורה להיות סוג של ידיעה? ואם אין נברא לפני המחסום אז מי עושה, מה זאת הרגשת האני והקיום שלי?
בדיחה ששלחו לי:
קניבלים מאפריקה באים לארצות הברית ומתקבלים לחברת היי-טק. האחראי מלמד אותם את תחומי ההתמחות
שיתאימו לעבודתם החדשה, ואפילו מצליח לסגל אותם לתרבות.
רק תנאי אחד עמד בדרכם… "לא לאכול אנשים!"
אחרי זמן רב של הסתגלות, האחראי משבח אותם על עבודתם.
כעבור מספר ימים הוא פונה אליהם: "לא שאני רומז משהו, אבל אולי אתם יודעים לאן נעלמה המנקה?"
"לא", עונים כולם. האחראי מתנצל על שחשד בהם והולך.
כשהוא יוצא מהחדר, שואג מנהיג הקניבלים:
"אוקי… מי אכל את המנקה?" אחד הקניבלים מודה באשמה.
"אידיוט" נוזף בו המנהיג, "אנחנו חיים כאן חודשים כמו מלכים – אכלנו סמנכ"לים, מנהלי שיווק ויועצים ואף אחד לא הרגיש בחסרונם. היית חייב לאכול דווקא את המנקה?"
שלום רב! בקשר לנאמרים בשני השיעורים האחרונים,
שאלתי: האם אפשר לשקר על מנת להשפיע? ובזאת היית רוצה להבין את עניין הכוונה.
לדוגמה: ארגון בני ברוך ידוע על הקפדתו בענייני כשרות במהלך חג הפסח על פי מנהגי האשכנזים. נגיד, למרות שפורסם בקהלה שאסור להכניס דברי קטניות למרכז, אני כמישהו שמת על Nutella (ממרח בוטנים), מישהו שלא יכול לחיות בלעדיו, בכל זאת מכניס ומתחיל לאכול אותו במרכז.
בתגובה לזה, אמנם החברה מבקשת ממני להימנע מדברים כאלו, מחרת, בסתר אני שוב מכניס למרכז, אך שוב תופסים אותי. אולם הפעם מציבים לי תנאי כזה: "עכשיו אתה הולך הביתה, ותוכל לחזור אלינו, אך ורק אם תבטיח שלא תוכל יותר דברי קטניות במהלך פסח – לא בבית ולא במרכז.
אני לא מסוגל לעמוד בזה, ובבית כן אני אוכל, אבל אני גם מאוד רוצה לחזור לחברה כי שמעתי שאם אני איתקן ורוצה שהאחרים ייתקנו כי בזאת אנו גורמים נחת רוח לבורא , אבל אני מאוד לא אוהב לשקר.
לכן השאלה: אם אני יודע ומודע לזה שהשקר (עכשיו השקר רק קשור לבית כי במרכז אני נמנע מהאכילה) 1. מצד אחד, הוא היה עוזר לי לחזור לחברה (זאת אומרת השקר הוא מביא "אמת" בשבילי) 2. מצד שני, אני לא רוצה לשקר כי אז אני אהיה רמאי (זאת אומרת הוא "מר" בשבילי).
האם כאשר שואלים אותי אם עמדתי בתנאי, האם אני אגיד שכן (למרות שלא רוצה לשקר כי כבר נמאס לי מהאגו שלי ורוצה להשתחרר ממנו) בכווה שדרך זו אני "גורם" נחת רוח לבורא, כי כך אני ממשיך להתעסק עם התיקון בחברה המתאימה לזה, האם זה לקבל על מנת להשפיע (כמובן לא בפועל, אבל לפחות מבחינת הכיוון לזה)?
תודה