קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הבעיה היא, שדרוש לנו קשר פנימי בין החברים ובין התלמידים והרב, כדי שהצורות החיצוניות וההפרעות שנשלחות אלינו בכוונה לא יחלישו, אלא יחזקו את הקשר הזה. וזה באמת הקושי הגדול, מפני שהאגו שלנו מצייר לנו הכול בצורה חיצונית מכוערת, ומחייב אותנו להאשים זה את זה.
אנחנו לא יכולים להתעלות מעל להפרעות ולתנאים החיצוניים שמציב לפנינו הבורא, כדי שאנחנו בעצמנו נתגבר עליהם. התמונה הגשמית החיצונית מאוד משפיעה עלינו, ואנחנו לא מסוגלים לדלג מעליה, להתעלות בכל מיני מצבים של סכסוך, במקרה של זלזול, ריחוק זה מזה, איזה שהם חשבונות גשמיים.
כל זה מרחיק את האדם מהמטרה, וזה לא סתם דוחה אותו, אלא גורם לו לכזה נזק שעליו הוא יצטרך לעבוד זמן רב, בכך שמתקן את הטעויות שעשה בעבר.
בעל הסולם מתאר במכתבו, שכל עוד התלמיד השתוקק להתקרב לרבו וטיפס על הגבעה, אז הרצון בער בקרבו. אבל ברגע שהוא התחיל להתקרב למורה מבחינה גשמית, אז ההשתוקקות שלו החלה לדעוך בהדרגה, עד שאבדה לגמרי. לכן, הרבה יותר קל להיות רחוק מאשר קרוב. זה ידוע, שאנשים חשובים משתדלים להחזיק את הקהל בריחוק כדי להעלות את ההתעניינות אליהם.
האדם יוצר לעצמו איזו דמות של חבר, רב, בורא, ולא רוצה לדעת את האמת. טוב לו לחיות בפנטזיות שהוא בנה לעצמו וקשה מאוד להתרחק מהן, למחוק אותן, כדי לקבל משהו חדש. כי אם התמונה הזאת קרובה יותר לתמונה האמיתית, אז היא ככלל פחות נעימה ויותר מחייבת.
לכן האדם, שלפעמים אפילו שומע את הקול של הבורא ומקבל הזמנה לטייל קצת בגן שלו, לא משיג שום דבר בסופו של דבר. כי הוא לא משתדל להתעלות מעל לטבע שלו, מעל לנטייה הטבעית לדחות את החברים ואת רבו, ולתאר אותם בצורה הנוחה לו במקום לראות את התמונה האמיתית בצורה כזאת, שהקרבה או הריחוק הגשמיים לא יכניסו שום הבדלים, וכמו כן שהקירוב או הריחוק הרוחני לא יגרמו לשום שינויים ביחסים שלו כלפי החברים, הרב, הבורא.
צריך להשתדל להתעלות במידה מרבית מעל לתכונות הגשמיות שלנו ולהיות יותר אובייקטיביים. כלומר לשפוט ב"למעלה מהדעת", לצאת לכלי הכללי המשותף, מחוץ לעצמו.
מתוך שיעור על אגרת מ"ב של בעל הסולם, 03.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מבחן על מסירות לרוחניות
תיאחז במורה
ביקור של הנשיא
