תיאטרון של אור וחושך

ספר הזוהר. פרשת ויקהל, אות של"ג: "ואלו הנשמות שבגן עדן התחתון, משוטטות בכל ראשי חודשים ושבתות, ועולות עד מקום שנקרא חומות ירושלים, חיצוניות המלכות דאצילות, ששם כמה ממונים ומרכבות השומרים חומות האלו, כמ"ש, על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים. ועולות עד מקום ההוא, ואינן נכנסות לפנים המלכות עד שמתלבנות. ושם הן משתחוות ושמחות מאור, וחוזרות לגן עדן התחתון".

הזוהר, בסיפור שלו, פשוט מעביר אותנו ממצב למצב, בתנאי שהנשמה מבצעת את הפעולות הנכונות בזמן, כלומר, מגיבה מייד בצורה נכונה. ואז הזוהר מראה לנו את סדרת הפעולות והמצבים שאנחנו צריכים לעבור בתיקון שלנו, את כל התהליך שלו.

חייבים להבין: שום דבר אינו קורה מעצמו, אלא רק בהקדם עבודתו של האדם, שמשתדל בכל כוחו לממש את הפעולות הנדרשות. ספר הזוהר מתאר את מה שהאדם מרגיש בתוכו כשהוא מבצע את הפעולות האלה. ואז, בהתאם לספר, הוא צריך לראות האם הוא עובר בדיוק את אותם השלבים שעליהם כותב הזוהר.

אבל כל זה הוא תוצאה של עבודתו הפנימית עם הכלים, המסכים, הבירורים והזיווגים עם האור. כך הוא מקבל צורות שונות של המשפיע. הצורות האלה של המשפיע, שנבנות על בסיס תכונות הקבלה, יוצרות בו את הדמות של המציאות העליונה. למעשה, גם המציאות העליונה הזאת אינה קיימת, אלא שזאת הצורה שבה עד לגמר התיקון אנחנו יכולים לגלות את המציאות, שבנויה משני הפכים, מהאור ומהחושך.

מובן שאת כל מה שמתואר בספר הזוהר: גן עדן, גיהינום, העליות והירידות של הנשמה – אנחנו צריכים לראות כמצבים הכרחיים, שאותם כל אדם צריך לעבור בדרכו הרוחנית. כולם עוברים את אותם המצבים, רק שכל אחד מרגיש אותם באופן שונה, בהתאם להבחנות שלו. כך גם בעולם הזה, כל אחד מאיתנו מרגיש אחרת את העולם, בהתאם לתכונותיו ולשורש הנשמה שלו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
סולם התכונות
דרך כל המכשולים וההסתרות
ʺהדבר פשוט בתכלית…ʺ