שמח כשהרשעים מתגלים

תלמוד עשר הספירות, חלק ז', שאלות ותשובות, סעיף ז': "אחורי נוקבא הם נה"י דנוקבא. שבהם עיקר אחיזתם של הקליפות כל עוד שחסרים מהארת חכמה. משום שהיא הסמוכה להקליפות, להיותה המסיימת על אור האצילות, וממנה ולמטה מתחילים הקליפות. בסוד ורגליה יורדות מות".

בנוקבא מסתיימים כל המסכים האנטי-אגואיסטיים, אשר ליוו את הרצון מעולם אין סוף בירידתם עד לדרגת מלכות של עולם האצילות. המסכים מסתיימים בה ולכן הרצונות האגואיסטיים "נצמדים" אל הנוקבא בכוח, כי הרי דרכה קיימת הסבירות לתפוס אור.

על ידי תשע הספירות התחתונות שלה, הנוקבא יורדת לעולמות בי"ע (בריאה, יצירה, עשיה) ואין ברשותה כוחות להתנגד לקליפות. אך היא נמצאת איתם ב"איזון" מיוחד. כאשר העליון נמצא בתוך קליפות, והקליפות יכולות לחטוף ממנו משהו, בזכות זה גם העליון יכול לתפוס את הקליפה, לנתח את הרצון הזה ולתקנו.

כך זה מתרחש כל הזמן עם המלכות של עולם האצילות והנשמות השבורות, עד כמה שהן רוצות להידבק בה ולמשוך אליהן את האור שלה, באותה המידה היא יכולה למשוך אותן אליה כדי לתקנן. ללא העבודה ההדדית המשותפת הזאת, כאשר כל אחד מנסה למשוך את הצד הנגדי אליו, לא היה שום בירור ותיקון. לכן כל העבודה שלנו (בהתאם לסיפור המתואר בתורה) מורכבת מחטאים ותיקונים, וכך שוב ושוב.

כל התנודות האלה הלוך ושוב, מקדושה לטומאה וחזרה מתרחשים בין הנוקבא והנשמות השבורות, אשר צריכות לגלות את השבירה שלהן. והחלקים השבורים מתגלים דווקא בזכות ההצטרפות שלהם אל הנוקבא, אחרת הם לא היו מבינים שהם שבורים. אז מתעורר הבורא (זעיר אנפין) ועל זה מספרת התורה, כאשר היא אומרת שהבורא מדבר עם משה, בזה שמוכיח את העם על החטא הבא… הנוקבא מגלה בנשמות שהרצון שלהן הוא אגואיסטי, ואת אותו החלק שלהן, אשר היא מסוגלת לכלול בתוכה, היא מעלה לזעיר אנפין.

מגיע ז"א, הבורא וצועק: "מה עשיתם!" זוהי תגובה נכונה לרצונות שיהיו אחר כך מתוקנים. פשוט איננו מבינים את התורה, היא איננה מספרת על חטאים, אלא רק על גילוי הרצונות המגיעים כדי להיתקן. ובאותו רגע, כאשר הם מתגלים, "אנחנו שמחים בגילוי הרשעים", כמו שכותב בעל הסולם. כי הרי לאותם "הרשעים" שלא התגלו, אין שום סיכוי לתיקון. ומי יודע מתי הם יתגלו…

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 21.07.2010

רשומות קודמות בנושא:
הכח היחידי, בעל השמות הרבים
מתי "הרשעים" יוצאים לחופשי
דרכי החסד