שיעור הקבלה היומי 27.09.09

מיכאל לייטמן

הכנה לשיעור:
מקבוצה אני מקבל את חשיבות ההשפעה, אך יחד עם זאת אני רואה עד כמה אני רחוק ממנה. זה מאפשר לי לדרוש תיקון.
להורדה: video.gif וידאו | audio.gif אודיו

חלק 1 (אגרות רב"שאגרת י"א)
"חושך" – קרע בקשר בינינו. אם אנחנו באמת רוצים להתאחד, אז מדליקים אור בחושך הזה.
להורדה: video.gif וידאו | audio.gif אודיו

חלק 2 (פתיחה לפירוש הסולם)
נדמה לנו שאפשר ליהנות ממשהו חוץ מהשפעה. למעשה, השפעה ותענוג הם אותו הדבר.
להורדה: video.gif וידאו | audio.gif אודיו

חלק 3 (אחור וקדם צרתני)
עלינו להזין את האגואיזם שלנו, להעמיד פנים שזה האינטרס שלו. עוד נצטרך אותו בשביל התיקון.
להורדה: video.gif וידאו | audio.gif אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

4 comments

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    השעור השלישי יוצא מהכלל, הדוגמה עם המפיה , מצויינת. ובכלל ההסבר על הקריאה בתורה כפשוטה בצורה חיצונית … מצחיק עד דמעות ועמוק מאוד, מומלץ ביותר!

  2. "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון" תהלים קי"ג, ז'

    תתה. מקימי מעפר דל

    "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון". צריך לשאול: א) מהו עפר, ב) ומהו דל, ג) מהו אשפות, ד) מהו אביון.

    עפר. היינו בסוד "נחש, כל מאכלו עפר", שטועם עפר בתורה ועבודה. והוא מטעם חסרון אמונה, שאז צריך להתחזק במדת הביטחון, ש"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש מן הרחמים", שהוא סוד מוחא.

    דל. היינו שחסר לו בחינת אמונה.

    ענין אשפות, היינו ליבא, שמושקע בתאוות עולם הזה.

    אביון. אב-יון: אב נקרא רצון, מלשון "ולא אבה לשלחם". "יון" היינו טיט היון. כשרצונו של אדם נופל לשם, הוא מושקע כל פעם יותר למטה. היינו מי שאינו בעל רצון, אין לו כל כך רצון להשקיע את עצמו כל כך למטה, היינו שאין לו החריפות ברצון לקבל, משום שהוא רק בחינת בעל מעשה בלי מחשבה. מה שאין כן מי שהוא בעל מחשבה ורצון, אז הוא פועל בחריפות, איך להוציא לפועל את הרצון לקבל.

    ויחד עם כל זה, כשהאדם בדיוטא התחתונה בבחינת מוחא וליבא, אזי הוא צריך להאמין, שימי הרחמים והרצון מסייעים לאדם לזכות להצלחה יוצאת מהכלל, היינו לבחינת שאינו אצלו בדרך קודם ונמשך על דרך המדרגה, אלא בסוד דילוג המדרגות.

     

  3.  רב"ש, דרגות הסולם

    שיז. מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון

    ר"ח כסלו תשל"ג

    ההבדל בין עפר לאשפה, שעפר הוא דבר טבעי שכך נוצר, מה שאם כן אשפה נקראת פסולת. הנה חז"ל אמרו "לית דעניא מכלבא, ולית עתיר מחזירא" (שבת קנה:), משום שחזיר בכל מקום הוא מוצא את מזונותיו, כי גם פסולת אצל חזיר הוא מאכל.

    ויש לפרש שכל זמן כשהאדם לא תיקן את החטא של נחש הקדמוני, אז כל הטעם שלו בתורה ומצוות הוא רק בחינת עפר. וזה נקרא שכינתא בעפרא. וכוונתו בתורה ומצוות צריכה להיות שעל ידי עבודתנו נוכל לאוקמא שכינתא מעפרא. וזה נמשך מצד בריאת העולמות שהיה על הכוונה שנוכל לעשות התיקון של השתוות הצורה, על דרך שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום" (סוטה יד.). לכן נעשה צמצום והסתרה על הכלי קבלה, שיהיה בבחינת חלל הפנוי וריקן מקדושה, לכן נבחן טעם העפר מצד הבריאה. לכן אומר הפסוק "מקימי מעפר דל", היינו השכינה הקדושה נקראת דלה ועניה מטעם הנ"ל, שכולם רואים שאין לה מה לתת לנו בחזרה על ידי העסק בתורה ומצוות.

    נמצא שכל התענוגים של אנשים הם רק מפסולת דקדושה, הנמשך לתוך התענוגים גשמיים, המכונה בשם נהירו דקיק, שהיא להחיות הקליפות. וזה נקרא אשפה. לכן "מאשפות ירים", היינו צריך להרים את האדם, שלא יהיה נמשך אחר התענוגים השפלים הנקראים אשפה. וכשהוא מנזר את עצמו מהאשפה, אזי הוא זוכה לבחינת לאוקמא שכינתא מעפרא, כי אחד תלוי בהשני.

  4. כל כך מצחיק ומומלץ בחום.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest