קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אדם העולה על דרך של התפתחות רוחנית, ונמצא בתקופת הסתרה, מרגיש חוסר אונים ובלבול. הוא מבין, שהאגואיזם זה הרע, אבל לא מסוגל להתנתק ממנו. היכן הוא יכול למצוא לכך כוחות?
תשובתי: אנחנו עוברים המון מצבים בחיינו, לכל גיל מצבים משלו. בכל רגע, במהירות הגדולה יותר מאשר האטומים המסתובבים בנו, מתבצעים בתוכנו כל מיני שינויים פנימיים – בתוך רצונותינו ברמת תת המודע. פעם אחת למיליארדי פעולות פנימיות "קופצת סיפרה", כמו במונה, שבו מסתובבים הרבה גלגלי שיניים, ופתאום הוא מסובב גלגל מ- "0" ל- "1". אחר כך מסתובבים שוב הרבה גלגלים במשך זמן מסוים – ושוב המספר קופץ מ – "1" ל – "2". כך גם בתוכנו.
לכן יש צורך לתת לפעולות האלה זמן מסוים, כדי שהן יעברו. כך מתרחשים בדרך כלל הדברים בחיינו, אנו נקלעים למצב מסוים, והוא נמשך, עד שעובר "פתאום מעצמו".
ואתה יודע, שאתה חייב להשתנות, אבל לא מסוגל. אלא שהזמן עושה את שלו. ואנחנו צריכים לפעול כ"שור לעול". אנחנו לא יכולים לדעת, מה בדיוק מתרחש איתנו, הרי אנחנו לא מבינים פעולות אלה.
אחר כך, ביציאתו לרוחניות, האדם מתחיל להבין את זה. ברצונותיו החדשים של השפעה, הוא מסוגל להבדיל במיליארדי פעולות ברגע אחד. זה פשוט הופך להיות כמו הגוף שלו.
אבל גם היום מתרחשים בתוכנו אותן פעולות – במהירות אין סופית. יש לחכות בסבלנות – כלומר להמשיך בדרך, וזה יעבור, "הספרה תקפוץ", ונסכים להיות המשפיע.
רשומות קודמות בנושא:
אל תמירו את עצמכם בפרוטות…
אבני הדרך הנעלמות
לגדול מיום ליום, כמו תינוק
רשומות נוספות במדורים: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי
משלי כא1 : " פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו "
א אָ(ז) יָשִׁי(ר) מֹשֶׁ(ה) = זהר
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה', וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה; זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
ג ה' אִישׁ מִלְחָמָה; ה' שְׁמוֹ.
ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם; וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.
ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.
ו יְמִינְךָ ה', נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ; תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ, יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.
ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים; קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם.
ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.
י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם; צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.
יא מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא.
יב נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.
יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם-זוּ גָּאָלְתָּ; נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.
יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן; חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.
טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד; נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.
טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן; עַד-יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ קָנִיתָ.
יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, ה'; מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.
יח ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת-מֵי הַיָּם; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.