שורש הנשמה

כשהמקובל משיג מדרגה רוחנית, הוא מתלבש בצורה שנקראת "אברהם" או "משה", "ושומע" את מה שהם מספרים זה לזה. בספר הזוהר אנחנו פוגשים סיפורים, כיצד מדברים אנשים שחיו בדורות שונים ותוהים, כיצד דבר כזה אפשרי? אך מדובר רק על העולם הרוחני, ולא מדובר על בני אדם, אלא על רצונות, תכונות הנושׂאות שמות כאלה.

גם השם שלך קיים שם, כי הרי יש לך שורש נשמה! אך בינתיים הוא אינו נקרא בשם העכשווי שלך. כשתעלה לשם ותתקן את המצב הזה, אתה תקבל את השם הזה, אתה תגלה אותו, עליך לגלות את השורש של הנשמה שלך. וכשתשׂיג את הנקודה הזאת, את התכונה העיקרית הרוחנית שלך, מהנקודה הזאת אתה תיכלל בכל שאר הכלי של עולם אין סוף. זה יסמל שאתה גילית את נשמתו של אדם הראשון, והיא הפכה להיות שלך, בכך שהיא נובעת מהנקודה שלך!

הכלי הרוחני שלך עם האור שבפנים נקרא השם שלך. אתה בינתיים לא מכיר אותו, מאחר ולא ידוע לך הגֵן הרוחני שלך שפועל בתוכך, הניצוץ, הנקודה שבלב, אינך יודע מאיפה היא באה. היא מושכת אותך אל השורש שלך, אך מה הוא השורש הזה, לא ידוע לך: באיזה מקום הוא נמצא בסולם המדרגות, באיזה מצב, כדי שאתה תגלה בו שזה אתה? אין זה אומר, שאתה מוגבל על ידי השורש הזה, אתה תלך עוד יותר גבוה! אך מהנקודה הזאת אתה כבר תשיג הכול. לכן, כל נשמה חייבת להשיג את שורשה, ולכל אחת יש שורש משלה.

קיימים "אבות" שנקראים בראשי מדרגות "דורות": אברהם, יצחק, יעקב… הם לא שורשים של נשמות פרטיות, אלא תכונות עיקריות, כך נקראות תכונות הבורא. בעוד שלכל אחד מאיתנו קיימת נקודה שורשית משלו שהוא חייב להשיג, ולתקן את עצמו בתוכה, ומשם לתקן את הקשר שלו עם כל שאר הנשמות. וזה מסמל את התיקון האישי המלא שאותו מחויב לעשות כל אחד.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "שישים ריבוא נשמות", 27.10.2010