קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה מהבלוג באנגלית: מה דעתך על הענקת פרס נובל לאיחוד האירופי?
תשובה: זאת ההזדמנות להעביר את התקציב הזה לדבר היחידי שיכול להציל אותנו מהמשבר – לחינוך האנשים ברוח האחדות.
שאלה מהבלוג באנגלית: ישנם מדענים שטוענים, כי החומר נבנה על ידי תהודה של תווים מוזיקליים. צירופים מוזיקליים שונים שיוצרים צורות חומר שונות, מוזיקה וצליל וגם מחזקים את החומר וממיסים אותו. תלוי כיצד אנחנו מנגנים ומה. לכן המוזיקה יכולה להיות רוחנית, או מאוד ארצית – חומרית וגסה. אם המוזיקה כה חשובה לבריאה כולה, האם זאת הסיבה מדוע היא כה חשובה לאנשים? אפילו בעלי החיים והצמחים מגיבים עליה. בנוסף, הייתי רוצה לשאול גם על התדרים של הקול שלנו. נראה כי אם אנחנו (כקהילה) שחיים בהווה ומרגישים את הבורא, נדבר זה עם זה רק בצורה נעימה, ואז במילים שאנחנו בוחרים, העולם ישתנה ויפעל בהרמוניה. אבל מצד שני, האם יתכן שאז לא יהיה צורך לומר דבר, וכל המציאות המוכרת תתפרק מחוסר תהודה חיובית או שלילית?
תשובה: המוזיקה היא שיטה להעברת הרגשות שלנו בלי מילים. לכן, המקובלים הגדולים, בנוסף לספרים שהיו כותבים, היו גם מחברים מנגינות המעבירות את החוויות הרוחניות שלהם. אם אנחנו מקשיבים למנגינות הללו, יחד עם הרצון להיות ראויים לתחושות כאלו, לעלות לדרגתן, אז על ידי זה אנחנו מושכים את כוח התיקון, את המאור המחזיר למוטב. אבל גם מה שחשוב, זוהי הכוונה של המחבר וגם של השומע שנמצאת מאחורי המנגינה, ולא התהודות הקוליות בעצמן. בלי כוונה, זאת סתם תנועת אוויר שלא תהפוך את העולם להרמוני.
שאלה מהבלוג באנגלית: האם אטלנטיס הייתה קיימת? או שהיא רק דרגה רוחנית?
תשובה: זה נושא ששייך להיסטוריה ולא לקבלה. הקבלה עוסקת בהתקדמות הרוחנית של האדם, שינוי תכונותיו להשפעה ולאהבה.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני מאוד מעריך את עבודתך, אבל ככל שאני קורא יותר את הפוסטים מהבלוג שלך, כך אני משתגע יותר ויותר מהיחס שלך לפסיכולוגיה ולפסיכולוגים. קודם אתה כתבת שהפסיכולוגיה נכשלה, אבל בימים אלה אתה כותב: "הוא צריך רק קבוצה… ואז הוא יהיה פסיכולוג לעצמו". אני מבקש לא להתבטא בחריפות כזאת כלפי הפסיכולוגים. אנשים רבים לא מספיק בריאים נפשית, כדי להשתתף בקבוצה. ורבים מהם חולים עד כדי כך שאפילו ההשתתפות בקבוצה וההרצאות שלך לא יעזרו. לדעתי, בעולם הזה יש מקום לפסיכולוגים ולעבודתם, וגם לרבנים ולעבודתם. גם אלה וגם אחרים עוזרים לאנשים. ישנם אנשים שונים, ופסיכולוגים חכמים שעובדים לא עם האגו בלבד. ברור שקל יותר להשתחרר מהאגו, אם יש לך אותו. אבל זה יכול להיות מסוכן לאדם שלא יציב מבחינה נפשית, מפני שהאגו שלו מאוד חלש ולא יציב. אם אתה תנסה לשחרר את האדם ממנו, הוא לא יוכל לשאת זאת יותר ויתאבד. אני מקווה לא לקרוא יותר בפוסטים שלך משהו שמוריד מערכה של הפסיכולוגיה, מפני שזה לא עוזר לאנשים שעובדים בתחום החשוב הזה, וגם לא למטופלים שעבורם קבוצת המקובלים היא מקום לא מתאים, להתמודדות עם מחלתם.
תשובה: בתקופת פריחתה של הפסיכולוגיה המודרנית, היא נתנה הזדמנות מצוינת לפתור בעיות רבות שהצטברו ולענות על שאלות רבות של הקיום האנושי והחברתי. פריצת הדרך העיקרית שלה באותה תקופה, לפי דעתו של בעל הסולם, הייתה בכך, שהיא הכתה מכה נחרצת במושגים הפילוסופים, והתיאולוגים בדבר קיומם של שני סוגי החומרים הנפרדים: הרוחני והגשמי.
אבל בתחילת המאה ה-21 בדומה לשאר המדעים, התפתחותה הגיעה לגבול מסוים. בשלב הזה האנושות ניצבה, לפני השאלה על משמעות הקיום לא כפרט, אלא של כל העולם ושל האנושות. והבעיה הזאת ניתנת לפיתרון רק בצורה חדשה של קיום חברתי. ואם הפסיכולוגיה מסוגלת עדיין לעזור לפתור את בעיותיהם של האנשים, אפילו קבוצות קטנות, ולמצוא להם משמעות מסוימת לחיים בעזרת טיפול, על ידי זה היא מחזירה אותם ל"תלם", כלומר לחברה חולה שעוברת משבר מערכתי דווקא בגלל אובדן הדרך והמשמעות להמשך ההתפתחות. מול הבעיה בקנה מידה כזה הפסיכולוגיה נשארת חסרת אונים, על אף כל הכלים שברשותה, לכן מדברים על כישלונה בזמן המודרני. כלומר, לא מדובר על הצורך לעבוד עם האגו הפרטי של האדם, אלא על כך שיסודות היחסים בין בני האדם לחברה זקוקים לתיקון, מכיוון שדווקא הם הסיבה לתולדת רוב הבעיות החריגות והפסיכולוגיות. במבט ראשון, שינוי יסודות חיי החברה הם לא מטרת הפסיכולוגיה, אבל אם הפסיכולוגים יאמצו את יסודות הפרט, הקבוצה והחברה שמציעה חוכמת הקבלה, אז הם באמת יהיו מסוגלים לשנות את חיי החברה לטובה. פסיכולוגים מקצועיים רבים כבר הבינו זאת, הם כבר ניסו את העבודה החדשה וראו את הפוטנציאל הרב שטמון בה. אנחנו עובדים בשיתוף איתם ומיישמים במקומות ציבוריים, ובמוסדות רבים את שיטת ההשכלה והחינוך האינטגרלי, שמשנה מהשורש את היחסים בין האנשים. מיחסים אגואיסטים, ליחסי עזרה וערבות הדדית. יישומה יהיה חסר משמעות בלי פסיכולוגים מקצועיים, והיא מאפשרת התפתחות של חברות, ושל אנושות עתידית בריאה מבחינה נפשית. נקווה שאתה כפסיכולוג תמצא את מקומך בפעילות המכובדת הזאת שיש לה עתיד.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני לעולם לא אצליח להתרגל ללימודים של בעלי. הם מרחיקים אותו מהמשפחה, מהילדים ומהמציאות היומיות. הוא מקדיש המון זמן לקבוצה וזה מרחיק אותו מאיתנו. מדוע אתה מלמד את האנשים לשקר: "תשכנע אותה שזהו עניין זמני", "אל תראה לה עד כמה זה מושך אותך?", לעולם אל תשקר לאשתך ואל תנסה להסתיר ממנה כלום!
ולבסוף, "אתה עובד עם הנשמה שהיא נצחית, ולא המשפחה הזמנית… אבל אם לא, יהיה צורך לשנות משהו בגשמיות, מפני שהנשמה יותר יקרה". יותר יקרה מהילדים? האם אתה רציני? אתה מציע לאדם להתגרש אם אשתו לא מקבלת את עיסוקו בקבלה? האם לפי דעתך עליו לשנות את חייו, לעזוב את ילדיו ואת אשתו ולהצטרף אליך?
תשובה: קודם כל, העצות שניתנו בפוסט הנידון, מטרתן לשמור על המשפחה, מפני שזה חלק חשוב מאוד בחיי האדם. עכשיו נסביר על אמת ושקר. כידוע, רוב האנשים בעולם, בעד השמירה על המשפחה, שלום המשפחה, ואפילו בוגדים באמת, ומייפים את ההרגשות שלהם ואת העובדות, וזה טבעי, מפני שאם המשפחה בריאה, אז גם החברה בריאה, ואז לכולנו יש תקווה לעתיד. אצל רוב האנשים שמתחילים להתעניין בקבלה, מתוך הניסיון, התעניינותם הקבועה בלימודי קבלה במשך הזמן באמת נעשית זמנית. לגבר באמת לא כדאי להראות עד כמה מושך אותו לימוד הקבלה והעבודה בקבוצה, מפני שזה יפגע באשתו, באגו שלה. האגו שלנו מטבעו רוצה שליטה מלאה על הקרובים. לא כדאי לריב עם הרצון הטבעי הזה, לכן כדאי לנהוג בצורה דיפלומטית. בנוגע לנצחיות הנשמה וקיומה של המשפחה, ראשית, על האדם לשלב בצורה הרמונית את שתי רמות הקיום האלה. שנית, הנשמה היא לא דבר נפרד, כל הנשמות הן חלק מגוף אחד, כלומר, עבודת האדם לפיתוח נשמתו, משפיעה באופן חיובי על יתר האנשים. האדם נאלץ לבחור בין הנשמה לבין למשפחתו, רק כאשר בן זוגו מציב לו אולטימטום: אני או קבלה, או שמתנגדת בצורה אקטיבית לעבודתו, ואז ברור שההרמוניה המשפחתית היא בלתי אפשרית והוא יצטרך לבחור בכל זאת.
שאלה מהבלוג באנגלית: "ישר-אל" או "ישראל"? למה משתוקק המקובל בעבודתו?
תשובה: את מה שעכשיו אנחנו תופסים כמשמעויות שונות של אותה המילה, אותו השם, נקראות בצורות שונות. למעשה, פעילויות שונות של אותה מדרגה רוחנית שלמה. כאשר אנחנו מגלים את השם הזה, כלומר עולים לדרגתו, אנחנו רואים שהמדרגה הזאת שלמה, וביטוייה, כלומר צורות הקריאה השונות של השם הזה רק נראו לנו כשמות ומושגים שונים, במצבנו הקודם, הפגום.
לכן, המקובל שואף לעלות למדרגה הרוחנית הזאת ולא לאחד את ביטוייה.
שאלה מהבלוג באנגלית: סיפרו לי שכדי לקרוע את גלי ים סוף, משה השתמש ב- 72 שמות של אל-וקים. האם זה נכון? כמו כן, אותו האדם אמר שמי שמשתמש ב- 72 השמות של אל-וקים יכול לבצע מעשים גדולים. האם כדאי להאמין בדברים כאלה או שאותו אדם פשוט רצה למכור לי את ספריו?
תשובה: אפשר להאמין, אבל יחד עם זאת כדאי לזכור שאמונה במה שסיפרו לנו נקראת "אמונה עיוורת", "אמונה בתוך הדעת", ולא מביאה להתפתחות הרוחנית של האדם. אפילו להיפך. ההסתפקות ממה שאנשים שמעו, לעיתים קרובות משמשת להם כתחליף לידע ומחליש את הרצון לעלות לדרגת הידע וללמוד מהם, "שמות הבורא", מהי "קריעת ים סוף" ובכלל מהם "דברים גדולים".
שאלה מהבלוג באנגלית: מה דעתך על "נישואין מעורבים", בין אנשים מדתות וגזעים שונים, ואפילו בין אנשים שיש להם "נקודה שבלב" ולומדים ב"בני ברוך"? האם אחד מהם צריך להמיר את דתו? האם מתקבלים על הדעת נישואין כאן בישראל או בחו"ל, בין יהודי ולא יהודיה ולהיפך?
תשובה: תהליך הגלובליזציה בכל ההיבטים של החיים קירב את האנשים ברחבי העולם, לכן כל ההשתייכויות כבר אינן מהוות מכשול בפני מי שרוצה לבנות משפחה. אפילו הדת במושגים המודרניים, היא לא יותר מאשר שייכות לתרבות ולקבוצה חברתית מסוימת. יחד עם זאת, כדאי לדעת שמי שנכנס לנישואין בנוסף למימוש הפשוט של המשיכה ההדדית, צריך לאחד משהו משותף נוסף, שייכות למשהו, סוג אופי משלים, תכונות, מטרות. לכן, ככל שיש יותר רגעים משותפים, כך התקווה גדולה יותר לנישואים יציבים. בחברה שלנו, "בני-ברוך", לאנשים שמתחתנים נעשה יותר ויותר חשוב להשתייך לאותה המטרה, ולהשתוקק להגיע למבנה משפחתי רוחני מאוחד, להגיע ליחסים של עזרה הדדית בהתפתחות הרוחנית. ההחלטה האם נישואין בין אנשים מדתות שונות מותרים, זאת החלטה ברמת העולם שלנו, ואינה שייכת לרוחניות, לתכונת ההשפעה. אם מדברים על יהודי, יש לזכור שיהודי ברוחניות זה לא לאום, אלא "נחתם" מחובה טבעית, ההתחייבות לרכוש את תכונת ההשפעה ולהעביר את הידע על הבורא, לכל האומות. נישואין עם מישהו אחר או כל נסיבות אחרות, אינן מורידות ממנו את האחריות הטבעית הזאת.
שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד לזהות את האגו ולהילחם נגדו, אם הוא מסווה את עצמו כבורא?
תשובה: אפשר להילחם נגד האגו, רק על ידי גילוי של הנהגת הבורא. העבודה לא צריכה להיות מכוונת כלפי האגו, אלא היא צריכה להיות "עבודת הבורא" .
