דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 10.01.2013

שאלות ותשובות, 10.01.2013

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג

שאלה מהבלוג באנגלית: בתור תלמיד מתחיל בקבלה, אני נמצא עכשיו בדרגת התפתחות ד' (ב"מלכות" או ב"בחינה ד'"). הצעד הבא שעליי לעשות זה להגיע ל"צמצום א"', כלומר, לא לקבל לעצמי שום דבר. האם אני עושה זאת בעצמי או שהאור עושה זאת? האם אני יכול להחליט שמעכשיו אני לעולם לא אקבל לעצמי שום דבר?

תשובה: את כל התיקונים בנו עושה האור, עלינו רק לפנות אליו, להעלות מ"ן. ולשם כך קודם צריך להרגיש שבלתי אפשרי להישאר במצב הנוכחי, להרגיש את הרע של האגו שלנו.

שאלה מהבלוג באנגלית: (תגובה לפוסט "הבושה כאמצעי לתיקון"). אני מודע לכך שאני לא מבין דבר מה, אך מדוע עליי להתבייש מזה שאני מקבל מהבורא, בזמן שגם רצונו להשפיע לי וגם רצוני לקבל ממנו, כלומר הטבע שלי הוא רצונו? זה מסתבך עוד יותר כאשר אני חושב על התפילה ועל היענותו של הבורא עליה. במיוחד כאשר אני נותן שבח והודיה על המתנות כמו דת, אמונה, עולמו של הקב"ה, על האור ועל ההארה בחיי וגם על התיקון ועל ההתקדמות בדרך לצמיחה הרוחנית, שעבורי הן המתנות הגדולות ביותר מהבורא. מדוע עליי להרגיש בושה על קבלת המתנות הללו? חוץ מהמקרה שאני לא עושה שום דבר בתמורה.

תשובה: אף אחד אינו דורש מהאדם להתבייש. הבושה מגיעה בעצמה כהכרת חוסר השתוות הצורה לתכונותיו של הבורא. זאת לא בושה כלפי הבורא , אלא כלפי האדם עצמו, כלפי התכונות שלו.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני סטודנט בקורס למתקדמים, אבל מאז שאני התחלתי ללמוד קבלה, אני לא מסוגל להבין כיצד הנברא מגיע לבושה, אם רצונו של הבורא הוא רק להשפיע לו? מדוע כאשר הנברא מקבל את כל האור הוא מרגיש בושה ולא מילוי מושלם?

תשובה: רצונו של הבורא הוא לא רק להשפיע, הוא רוצה להביא את הנברא למעמדו, להיות דומה לו. לכן הנברא מרגיש לא רק מילוי, אלא גם את נותן המילוי, את הבורא, וכתוצאה מכך רואה את ההבדל בתכונות שלהם.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד עליי להתגבר על התלות המזיקה?

תשובה: תקרא את הפוסט בנושא זה: "התגברות במקום מלחמה נגד טחנות רוח".

שאלה מהבלוג באנגלית: כאשר מתבוננים וחוקרים את כדור הארץ שלנו, מתעוררת השאלה: "האם הבורא לא אגואיסט"?

האלים היוונים שמו לב רק לעם שלהם, בלי לשים לב לעמים אחרים על פני כדור הארץ. האלים באסיה אוהבים את עמם בלבד, באירופה, גם רק את עמם. בכל מקום הסיפור הזה חוזר על עצמו.

האם באמת קיימים המון אלים? האם אל-וקים אגואיסט?

תשובה: האדם יוצר את אל-וקים על פי דמותו ובצלמו, וגם האלים שהוא יוצר הם אגואיסטים, מפני שאדם שיצר אותם הוא אגואיסט.

הגרעין של האגו, ה"אני" של האדם (אצל שבט או עם – ה"אני" הקולקטיבי) תופס את כל ההשפעות החיצוניות כהשפעות כלפי עצמו, לכן הוא מייחס להן את תכונותיו, את ייחודיותו.

אנחנו רואים הרבה דוגמאות לכך: ילד שנחבט מכה באותו החפץ ש"פגע" בו, "מעניש" אותו, ואפילו אנשים מבוגרים שלעתים מתייחסים למשל למחשב כמו לאדם שיש לו חופש פעולה.

על האדם פועלים כוחות טבע רבים שנמצאים מעליו, כל יכולים, הוא מקנה להם מעמד של אלים בעלי תכונות ייחודיות. ומכיוון שיחסו של האדם כלפי הטבע הוא כמו יחס של ילד כלפי אימו, לכן, הרעיון ש"האלים אוהבים את עמם" הוא טבעי.

האם הבורא הוא אגואיסט? – אם "אין עוד מלבדו", אז כל מה שמתרחש, מתרחש על פי חוקיו ולמען מטרתו. לכן התנהגות כזאת נראית לאדם אגואיסטית, במיוחד כאשר הוא אינו "משתלב" בתוך מערכת חוקי הבורא וסובל מפני שזה קורה בהתאם לחוקים הללו. המצב הזה יישאר עד שהאדם יתגבר על האגו שנותן לו הרגשה שקרית שהוא נמצא מחוץ למערכת של הבורא. אז הוא יגלה את המערכת הזאת ויראה שהכול נעשה לטובת הבורא.

שאלה מהבלוג באנגלית: במאמר שהתפרסם באתר csmonitor.com "מדוע הישראלים אדומים, והאמריקאים הם כחולים", הוסקה המסקנה שרוב האמריקאים היהודים הצביעו בהתבסס על הצורך לפתור את בעיות הפנים, והישראלים מתוך הצורך לשמור על מדיניות חוץ חזקה של אמריקה.

ידוע לי שאתה המלצת להצביע בעד רומני על מנת למנוע תוצאות בלתי רצויות, אבל כיצד ניתן לשנות את דעתם של האנשים בנוגע לעניין זה?

מדוע היהודים שלומדים קבלה הם כה מעטים? מדוע לא כל יהודי לומד קבלה?

תשובה: דעתם של בני האדם תהיה תמיד לא נכונה, מכיוון שהיא מתבססת על תפיסת עולם חלקית. דעתם צריכה להשתנות לא בכיוון של בעד מי יש להצביע, אלא בכיוון של הבנת הנסיבות שהביאו לכך, הבנת הכוחות הפועלים בעולם והבחירה הנכונה בין דרך ייסורים ודרך התפתחות טובה.

כדאי להתאמץ רק בכיוון ההתפתחות של הבנה כזאת אצל האנשים. לשם כך אנחנו משפרים כל הזמן את שיטת החינוך האינטגרלי.

בכדי להתחיל בתיקון היה מספיק שהיהודים ירגישו חיבור, ולמען החיבור הם יתחילו לבנות יחסי אהבה ועזרה הדדית ביניהם, אפילו בלי לימוד הקבלה. הדבר הזה כבר היה נותן דחיפה לתיקון העולם.

הם אינם לומדים קבלה משום שהשילוב, ההשפעה המשותפת בין שני הגורמים שיכולים לדחוף את היהודי ללמוד קבלה, ככל הנראה, עדיין חלש מדי. הגורמים הם: הראשון – ייסורים, חוסר היכולת להגיע לחיים נורמליים שלווים על ידי האמצעים הרגילים, והשני הוא האור, המידע שמופץ על ידי מי שלומדים ומשתמשים בשיטת התיקון.

שאלה מהבלוג באנגלית: כתוצאה מפגיעה אני סובל מכאב שיניים כרוני. אני הייתי בחור חברותי, נהניתי מהחיים, ועכשיו אני שרוי בכאב ובדיכאון. מדוע אל-וקים נותן לי ולאנשים אחרים לסבול מכאבים פיזיים? מה המטרה של כל זה?

תשובה: למחלות שלנו ולכאבים כשלעצמם אין שום משמעות, כמו לכל תופעה אחרת. הם מקבלים משמעות רק כאשר הם מתחילים להיתפס כסימן לקלקול כללי של החברה ושל העולם. עלינו להמשיך להתפתח עד שנגיע לתפיסה כזאת כלפי האסונות והכאבים שיש לנו.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם כדאי להמשיך לשמור על המשפחה, אם היחסים הקשים בין ההורים משפיעים בצורה שלילית על הילדים? מה עדיף, לשמור על המשפחה בכל מחיר, גם אם שום טיפול משפחתי לא עוזר, או לחנך ילדים בריאים ומאושרים?

תשובה: לא הזכרת מוסר נוסף: שמירה על המשפחה למען הילדים. אבל מכיוון ששום גורם לא פועל לאורך זמן, אם תתקבל החלטה כזאת, היא לא צריכה להיות קרש הצלה לזוג שטובע, אלא להיות עבורם כיוון. כלומר, להפוך את המושג "למען ילדים" ל"אבן חכמים" (אמצעי שהופך כל חומר לזהב), לאמצעי להפוך כל מצב, כל תנועה, ללבנה בבניין החדש.

שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "חדשים וותיקים"). האם אגו אינדיבידואלי הופך לאגו קבוצתי? לאורך ההיסטוריה הקבלה הייתה נסתרת בתוך קבוצות קטנות שלא היו קשורות ביניהן. אך לזמננו אופיינית גישה אחרת שלא הייתה קודם בשימוש, הפצת חכמת הקבלה בשדרות העם: קודם בקרב הישראלים ואחר כך בקרב אומות העולם. אם בתוך הקבוצות הקיימות והמתקדמות יש בעיה לקבל אנשים חדשים שעדיין לא הגיעו לרוחניות, אז לאיזה יחס אפשר לצפות מהם כלפי אנשים בלי "נקודה שבלב"? על איזה אלטרואיזם אמיתי אפשר לדבר אם מתקבלים לקבוצה רק אנשים שדומים לנו, מה שמצביע על האגו שמשפיע רק לתוך הקבוצה?

תשובה: בתוך הקבוצות בחברה שלנו נוצרו מערכות שונות לקליטת אנשים חדשים, והמערכת הנוקשה ביותר היא בקבוצת "בני ברוך" המרכזית. המערכות הללו נחוצות בעיקר לא כדי "להגן" על הקבוצה אלא על האנשים החדשים.

אפילו בחברה רגילה, על האדם להשקיע מאמץ מסוים כדי להשתלב בצוות החדש, בחברה חדשה, ששם הכול מוזר עבורו: המנטליות, אורח החיים, היחסים, המנהגים.

במיוחד זה נכון בקבוצת מקובלים, ששם גם היחסים וגם אורח החיים מבוססים על עקרונות שונים לחלוטין, שמקורם בעולם שונה, בעולם העליון. אפילו אוצר המילים שונה: מילים מוכרות לכאורה מסמלות מושגים לגמרי שונים, לא מוכרות לאדם חדש.

וכל אלה, גם אורח החיים וגם היחסים ואפילו אוצר המילים, בלתי אפשרי לשאוב רק מתוך הספרים, אלא אדם יכול ללמוד רק בעזרת התקשרות מעשית, מאוד בהדרגה. כדי להיכנס בהדרגה לתוך מציאות חדשה, קיימות בתוך הקבוצות שלנו מערכות עזר להכנת האנשים החדשים.

עבור אנשים בלי "נקודה שבלב" אנחנו עושים הפצה רחבה בכל רחבי העולם, נותנים יחס לבבי וחם לכולם, ללא קשר אם האדם מתעניין בחומר שלנו או לא.

שאלה מהבלוג באנגלית: אין סביבי קבוצות שלומדות קבלה, לכן חשבתי האם כדאי לי להצטרף לקבוצה אחרת כלשהי, נניח, לכנסיה שערכיה דומים לשלנו? האם זה אפשרי?

תשובה: בתחילה הערכים של קבוצות "רוחניות" אחרות נראים דומים לערכים של לומדי קבלה, אבל עם הזמן, כאשר האדם מתעמק יותר ויותר בתוך יסודות הקבלה, הוא מבין שזה לא כך. לשום חברה בעולם אין כאלה ערכים או מטרות כמו בקבוצת המקובלים. והניסיון לשלב בין שני סוגי הקבוצות, הספרים, הלימוד, לא יביאו שום דבר מלבד בלבול. זה יתברר מהר מאוד ואת תעמדי מול בחירה לאיזה כיוון להתקדם.

מי שלומד קבלה זקוק לקשר במסגרת החברה שלנו. בנוסף לקבוצות הפיזיות, קיימות גם קבוצות וירטואליות, בהן קיים קשר רציני בין האנשים, במסגרתן מתקיימת עבודה משותפת, אפילו סדנאות ודיונים, פרויקטים גדולים בהפצה.

כדאי למצוא קבוצה וירטואלית המתאימה לך ולהצטרף אליה. תאמיני שעוצמת העבודה הרוחנית בקבוצה וירטואלית יכולה להיות לא פחותה מהעבודה בתוך הקבוצה הפיזית.

שאלה מהבלוג באנגלית: ידוע שאנחנו נמצאים בדרגת התפתחות שבה אנחנו לא מסוגלים לבצע אף פעולה מבלי לקבל רווח עצמי. לכן, כשאני מתאמץ באהבת חברים, אני בסך הכול משכנע את עצמי שאני כביכול רוצה להשפיע בלי לקבל שום דבר בתמורה, העיקר לעשות נחת רוח לבורא. אבל בתוך תוכי אני באמת רוצה לקבל משהו, וידוע לי, שאם אני אעורר את החברים, זה יחזור אלי. אבל כיצד אני יכול להגן על עצמי מפני מצבים שבהם חבר רוצה לעורר את היתר בעזרת אגו בריא לטובת החברה, ואפילו לא מנסה להסתיר את מניעיו האגואיסטים, ומרמה את כולם שהוא רוצה רק להשפיע?

תשובה: אתה סותר את עצמך. החבר רוצה לעורר את כולם לטובת החברה או למען התועלת האישית? הוא מנצל רצונות אגואיסטים, אבל מה עומד מאחורי הרצונות הללו, איזה חשבון? אם אתה רואה שהחבר רוצה לעורר את יתר החברים, אז זה העיקר, ולא כיצד הוא עושה זאת. תתרגל לשפוט על פי הכוונה ולא לפי המעשים.

שאלה מהבלוג באנגלית: כאשר אנחנו משקיעים מאמץ כדי להתחבר עם הקבוצה, האגו שלנו מתחיל להתגלות בצורות שונות, כגון מחשבות מתנשאות, חוסר הערכת החברים וכן הלאה. כיצד ניתן לנצל מחשבות כאלה ברגע שהן מופיעות, איך להתעלות במהירות על עצמי ולהידבק שוב לקבוצה?

ברור שאנחנו יכולים לקבל התעוררות רק מהקבוצה, ואני מרגיש שהמחשבות הללו הן רק כתוצאה מחוסר ההתכללות שלי בתוך הקבוצה. אבל כיצד עליי להתעורר כדי להבין סופית שכל מה שנחוץ, זה להתמסר לקבוצה מכל הלב, ורק לשם כך מורידים אותי למצבים אגואיסטים נמוכים, ורק אחרי שאני מבטל את עצמי אני אוכל באמת לאהוב את החברים?

תשובה: התשובה על שאלתך נמצאת במאמר הראשון של ספר "שמעתי", בעה"ס,"אין עוד מלבדו":

"… והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד…

אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. וזה גורם, שיקבע בליבו תביעה אמיתית, שה' יפתח את עיניו ולבו, ויקרבו באמת לדביקות ה' בנצחיות. נמצא לפי זה, שכל הדחיות שהיה לו, היה הכל מאת ה'. היינו, שלא מטעם שהוא לא היה בסדר, שלא היה לו היכולת להתגבר. אלא, לאלו אנשים שרוצים באמת להתקרב לה'".

שאלה מהבלוג באנגלית: מה זה שוויון מוחלט?

תשובה: על כך אפשר לקרוא בפוסט "מהו שוויון"?

שאלה מהבלוג באנגלית: האם האירועים השוטפים בעזה עלולים להפוך לעימות נגד איראן?

תשובה: בעיקרון, זה עלול לקרות, אבל אף אחד אינו יודע כיצד האירועים יתפתחו, מפני שהכול תלוי בבחירה החופשית של האדם, בהשתוקקותו לתיקון. לכן לא צריך לפחד, אלא לעשות כל מה שביכולתנו כדי להביא את העולם לאיזון עם הבורא.

שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "מצב מתוקן").

שאלתי היא בנוגע ל"רשימו" במצב מתוקן.

עלינו לקבל את ה"רשימו" "מחוץ לנו" ולא "בתוכנו". כיצד מגיעים לזה בצורה נכונה? לי נדמה שזה מושג באותה הדרך כפי שאנחנו משתמשים בשפה שלנו, כאשר מתפתח בנו "רשימו", כלומר, צריך לנצל את ה"רשימו" כך שהוא יופנם עמוק בתוכנו. אבל אני לא בטוח בנכונות של מחשבותיי. מה אומרת על כך חכמת הקבלה?

תשובה: הקבלה אומרת, שאדם אינו מסוגל לברר בכוחות עצמו את המושגים הרוחניים. וגם לא ניתן לספר לו על כך. את כל הבירורים עושה באדם כוח מיוחד, האור המחזיר למוטב, ומטרתנו היא רק להעמיד את עצמנו תחת השפעתו.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אני יכול לראות רק את מעלות הקבוצה, אם חברי תמיד מובל על ידי קלקול של חברי הקבוצה האחרים?

תשובה: זה בלתי אפשרי, מפני שהאגו שלנו מרגיש איום לעצמו ובשום פנים ואופן לא מאפשר לי לראות שהקבוצה שלי היא האידיאל שלי שאליו אני משתוקק. בנוסף לכך, האגו הוא לא רק רצון לקבל, התענוג העיקרי של האגו הוא לראות את חסרונותיהם של האחרים.

לכן, כדי לראות את הקבוצה כאידיאל נחוצה עבודה רצינית עם האגו: לרמות אותו, לאלץ, לשכנע שגם בשבילו יש תועלת, "להקרין" עליו את אור הלימוד, אירועים משותפים שלנו וכן הלאה.

בהצלחה!

שאלה מהבלוג באנגלית: יש לי מספר שאלות בנוגע לאירופה:

1.הדת נוצרית התחלקה להרבה זרמים קטנים. כמעט לכל מדינה יש תרגום משלה על כתבי הקודש, שקובעים את דרכי העם של אותה המדינה. מדוע?

2. מדוע אירופה, שהתפתחה במהירות במשך ההיסטוריה (רומא העתיקה, יוון, וכן הלאה), האטה מאוד בשנים האחרונות את קצב התפתחותה בכל הכיוונים (בדומה לסין העתיקה, הודו ומדינות ערב)?

3. מדוע אנשים מחפשים בקבלה את אל-וקים, ובדת מחפשים מדע, אם הכול להיפך, האם מפני שאני רואה בקבלה מדע?

תשובה: 1. ההתפתחות של האגו, החומר הפנימי של האנושות, מלווה בחלוקה לחלקים יותר ויותר קטנים, תכונות, וזה אומר, שבעולם מופיעים אנשים עם תפיסת מציאות לגמרי חדשה.

לכן, גם אם היה קיים פעם מקור אחד כללי כלשהו, החלקים החדשים של האגו הכללי זקוקים לתרגום בשפת תפיסתם. זאת הדרך הטבעית של האגו.

2. הקצב והיקף ההתפתחות של החברה האנושית הם הביטוי החיצוני של התפתחות החומר הפנימי, של הרצון לקבל האגואיסטי. אירופה, ובהמשך גם "הנציגות" שלה בארצות הברית של אמריקה, במשך מאות שנים היו סמל להתפתחות הכללית של התרבות האנושית והתקדמו במהירות בזכות ההתפתחות המקיפה של האגו, שמדרבנן תחרותיות ומנצל את העולם הגשמי החיצוני כדי לממש רצונות יותר ויותר חדשים.

לקראת סוף המאה ה- 20, סוג התפתחות כזה, בעצם, מיצה את עצמו. על כך מצביע גם המשבר הרב מערכתי של האנושות. המשך ההתפתחות אפשרי רק בזכות מערכת יחסים חדשה לגמרי, אחדות ועזרה הדדית שמייצרים את אנרגיית החיים "מבפנים".

3. כנראה מפני שגם הדת וגם המדע וגם האומנות, הם אמצעים לחקור את העולם במסגרת התפיסה האגואיסטית שברורה לאדם. בדת למשל, כמו גם במדע, ישנה הנחה על קיום כוחות ההנהגה העליונים, ועל סמך הנחה כזאת היא בונה את מודל העולם, את חוקי קיום החברה וכולי. ואילו הקבלה אינה מובנת ואינה מאפשרת שום הנחות יסוד.

אם אדם, כמו בדת וגם במדע, מבין את הסיבות, השיקולים והמטרות של אל-וקים, כי ידוע שהאדם יוצר את אלו-קיו לפי "בדמותו ובצלמו", אז לפי התפיסה של חכמת הקבלה הוא אינו מסוגל לראות שום מקור בתוך החומר הפנימי שלו, בתוך הרצון לקבל תענוג. הקבלה נובעת ממשהו הפוך לגמרי, מתכונת ההשפעה.

שאלה מהבלוג באנגלית: חברי הציע לי לראות ב- YouTube את הסרט הדוקומנטרי של וודי הריסון Woody Harrison , מסופר בו רבות על הספר "היתרונות של הכלכלה החדשה" שזה עתה סיימתי לקרוא. הסרט מסתיים במילים, שעל החברה לברור מה היא קונה מפני שהעולם הגשמי מגיב על כך על ידי … ערבות הדדית. מה צריכה להיות תגובתנו?

תשובה: יתכן שהוא מתכוון לכך שהעולם הגשמי מגיב על הפעולות הלא נכונות מצידנו על ידי איחוד החזית. הטבע הוא מערכת אחת ואפילו פעולות אגואיסטיות נקודתיות "תמימות" שלנו בצורת צרכנות בלתי הגיונית, יחס צרכני כלפי המשאבים על פני כדור הארץ, מעוררים תגובת שרשרת מצד כל כוחות הטבע. כפי שכל התאים, כל הרקמות וכל האיברים של הגוף החי יוצאים להגנת הגוף בערבות הדדית נגד פלישת המזיקים.

אם מדובר בסרט על "ערבות הדדית" דומה של כוחות הטבע, זה עולה בקנה אחד עם מה שאנחנו מספרים לאנשים על הטבע כעל מערכת אחת שאינה סובלת את האגו שלנו.

שאלה מהבלוג באנגלית: הסכסוך המתמשך וההנהגה הכללית של מדינת ישראל מפריעים לי להבין את חכמת הקבלה. אני בספק גדול מאוד, האם אלה שחיים בישראל ומדברים עברית הם אותו ה"גוף" שמתואר כיהודים?

תשובה: בוודאי שזה לא אותו הגוף. זהו גוף שונה, שבור וחולה שחייבים לטפל בו בסבלנות. אחרת כל האנושות תהיה חולה ותסבול.

שאלה מהבלוג באנגלית: מדוע הישראלים לא מנהלים שיחות עם הפלסטינים על הקמת מדינה משלהם במקום אחר כלשהו? אין זה הוגן להדביק לפלסטינאים כינוי של "אנטישמים", מפני שתגובתם כלפי שכניהם תהיה דומה, ללא קשר מי יתגורר לצידם.

אם בישראל יתארגנו ויעזבו את השטחים של היום כדי להקים ישראל חדשה (רעיון לא רע), אז אנחנו היינו יכולים סוף סוף לחיות ביחד, לפחות באזור זה ללא חדשות שחרור לאומיות. האם זהו רעיון רע?

תשובה: רעיון מדהים. במיוחד אם ניקח בחשבון שכל כדור הארץ חוץ מאנטרקטיקה כבר מיושב, ושכנים לא מרוצים יימצאו תמיד. אנחנו נהיה לא רצויים בכל מקום עד שנבין מה השליחות שלנו, נקבל אותה ונתחיל לממשה. וכאשר נתחיל לממש את ייעודינו, אז נהיה רצויים בעיני כל העמים, כולל גם הפלסטינאים.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest