דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הבושה כאמצעי לתיקון

הבושה כאמצעי לתיקון

laitman_2009-11-19_9481-70.jpg

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה": "כי הדבר הזה דומה לעשיר אחד, שקרא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק אותו מכסף וזהב וכל חמדה יום יום. וכל יום מרובים מתנותיו על הקודם לו, וכך מוסיף והולך. לסוף שאלוהו העשיר: "אמור לי, אם כבר נתמלא כל משאלותיך?". וענהו: "עדיין לא נתמלאו כל מבוקשי, כי מה טוב ומה נעים היה לי, אם כל הרכוש והחמודות הללו, הגיעני על ידי עסקי עצמי, כמו שהגיעו אליך, ולא להיות בתור מקבל מתחת מתנת ידיך בחסד". ויאמר לו העשיר: "אם כן, לא יברא עוד איש, שיוכל למלאות משאלותיך".

הבורא ברא בכוונה את הנברא כך שירגיש אי נעימות ובסופו של דבר לא יוכל לקבל שום מילוי לתוך הרצון שלו. האי נעימות הזאת תעורר את הנברא לתיקון, עד לכזאת דרגה, שהוא לא יירגע, עד שלא ישיג את אותה מידת ההשפעה לבורא, שבה הבורא משפיע לו. הנברא אינו יכול יותר פשוט לקבל, מאחר ובזה הוא כאילו מזלזל במאציל, באהבה ובהשפעה שלו.

האהבה של המאציל היא חלוטה, ההשפעה שלו היא מוחלטת ושלמה ונטולה כל כוונה להזמין בנברא את הבושה הזאת. אנחנו מרגישים, שהיא נובעת מצידנו, מהרצון לקבל. בהרגשה שלנו אנחנו לא משייכים את הרצון הזה לבורא, ולכן את הבושה שמתעוררת בו אנחנו גם כן לא "משייכים" לבורא.

"רגע אחד, אבל הרי אין עוד מלבדו. הבורא שולט בכל", נכון, אך כאן נשאלת השאלה על השייכות. אם אני מחשיב את עצמי כקיים, אז אני משייך את הרצון לקבל והבושה שבו לחשבון שלי. אך אם איני מחשיב את עצמי כקיים, אז אני יכול לשייך את הרצון ואת הבושה על חשבונו של הבורא. אין אפשרויות אחרות, אני לא יכול להרגיש את קיומי ובאותו הזמן גם לשייכו לבורא: "זה הוא עשה!". האם קיימת בי נקודת הקיום? אם לא, אז אין גם על מי לדבר. אם כן, אז דווקא אני רוצה ואני מתבייש.

באופן כזה, הבושה, היא אותו מנוף, אותו אמצעי, שהודות לו אנחנו רוכשים את כל התיקונים. אז מה היא הבושה? הבושה היא ההבדל בין המקבל והנותן, שמורגש במקבל. במילים אחרות, את הבושה הזאת עוד צריכים להשיג.

לכן בחלק של "הסתכלות פנימית" של החלק הראשון בתלמוד עשר הספירות בעל הסולם מביא את דבריו של רבי אליעזר, על כך שהבושה מוכנה לנשמות הגבוהות. הן משיגות את הבורא, את היחס שלו אלינו, ומכאן משיגות את הבושה. ככל שאנחנו נתקדם הלאה בהשגת הבורא, כך נרגיש חזק יותר את הבושה, שמהווה בפני עצמה אמצעי לתיקון.

ללא הבושה אין לי מה לתקן. לכן זה חסר כל טעם לנזוף בחתול שאכל את השמנת. להתבייש ולהסמיק יכול רק האדם מפני שבו קיים השורש הזה, אך לא בדרגת החי. בהתאם לזה, בדרגת האדם הכל תלוי עד כמה אני מבין ומרגיש את עצמי כגנב, כמקבל על מנת לקבל, מבלי להתחשב בבעל הבית, בנותן.

לכן מסתתרים כאן דברים עדינים: אם אני רוצה לבצע השפעה, אז אני חייב להרגיש את הנותן, להרגיש כמה הרבה הוא רוצה לתת לי. ללא זה לא תהיה לי בושה, כלומר הרגשה, כמה הרבה אני צריך לתת לו בתגובה. אז בינינו לא נוצרת השתוות, אני לא אדע איך להתנהג ומה הוא רוצה ממני באמת.

במילים אחרות, ללא גילוי הבורא לנברא לא ניתן לבצע אף מצווה, אף פעולת השפעה. אם אין לפניי את דמות הנותן, אז פשוט אין לי עם מה להשוות.

אני כמו העני מהמשל של בעל הסולם, ולפניי עומד העשיר. הוא אוהב אותי, הוא נותן לי הכל ומוכן לעשות למעני הכל, אפילו להישאר בעצמו עני, בכך שיעשה אותי עשיר. אך אני צריך להרגיש אותו, להרגיש את היחס שלו, וכנגד זה את עצמי ואת היחס שלי, ולהבין שאין בכוחי להחזיר לו אהבה.

הבעיה כאן היא לא במילוי, לא בזה שהוא נותן לי. אחרת מספיק היה פשוט להפסיק לקבל את המתנות שלו. יתרה מכך, גם אם הייתי רוצה לשלם לו בחזרה, אז מה אפשר לתת לבעל כל האוצרות? מה אפשר לתת לבורא?

העניין כאן הוא ביחס שלו, באהבה החלוטה, שאליה אני לא מסוגל. ומזה אני מתבייש. באופן כזה, בושה, זו סיבה להיווצרות כלים של השפעה בנברא, כוונה על מנת להשפיע.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 23.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מלקק שׂפתיים כשרואה שמנת
הבושה עשתה מהקוף בן אדם
בושה שלא נותנת לחזור לאין סוף

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/f2TKz

One comment

  1. מה שאני מבין מהציטוט של בעל הסולם הוא שכנראה הדרך היחידה להגיע למפתח התיקון ולא להרגיש בזה מתנת חסד הוא גילוי עצמי משמע אי אפשר לקבל ממישהו את המפתח (פרט מאלוהים אחרי יגיעה גדולה) וזה האמת גם מה שאני מרגיש ..
    אני מעדיף לא להגיע למפתח לעולם מאשר לקבל אותו מבן אדם ולהרגיש לא כאדם הראשון ואם אני לא אגיע לזה זה סימן מבחינתי שאני לא ראוי..
    עד כמה שזה קשה כנראה שאין לי ברירה..
    נראה שבעל הסולם מסכים איתי כשהוא כותב שזה שקיבל וגם הלך והוסיף משמע קיבל את המפתח ממישהו ולא השיגו לבדו מיגיעה לא יהיה שלם למרות שהמפתח בידו כי לא השיגו לבד מיגיעה אמונה ותקווה..
    אשרי מי שזוכה בכך

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest