קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה: נאמר: "תייחדו לי מקום ואני אבוא ביניכם". האם נחוץ כאן כלי "זך"? האם נחוץ כאן "אור חסדים"? והאם ההמשך מפורט בספר הזוהר, בפרק "אחרי מות"?
תשובה: "מקום" ברוחניות נקרא "רצון". הדבר היחיד שנברא זה רצון, הכול יכול להתרחש רק בתוך הרצון, לכן הוא נקרא "מקום". והעובדה שרצונו של הבורא להיות בינינו, לא בתוכנו, אלא דווקא בינינו, מצביעה על כך שעלינו לבנות רצון להשפיע משותף לכולם. ולפי השתוות הצורה, הבורא יכול למלא את הכלי הזה באורו.
ברור שתופעת ההשפעה שאנחנו יוצרים בינינו, צריכה להיעשות לא למען "חיים טובים", אלא למען הבורא. ואת הכוחות לפעול למענו יכול לתת רק הבורא. לכן, אנחנו מבקשים ממנו שייתן לנו אור השפעה, "אור חסדים". על בניית הכלי לאורו של הבורא מדובר בכל הפרקים של ספר הזוהר, וגם בכל ספרי המקובלים.
שאלה: ירידתה של נשמת המשיח – האם התהליך הזה שקשור לעיבור, מתחיל מרגע העיבור, וכאן נחוצים שניים: יצר גברי ונשי (נשמות מתוקנות)? ומרגע של "חיבור נכון" מתחיל תהליך הירידה, מתעורר "המאור המחזיר למוטב". האם זה יקרה כאשר ישראל יתחברו בהתאם לסימן הקדוש שמוטבע על בשרם?
תשובה: אנחנו לא יכולים לשפוט את נשמת המשיח, קל וחומר עיבורה, מפני שעבורנו "משיח" זה אור שמגיע דרך שיטת התיקון. אבל ידוע לנו שביאתו אינה מרמזת בהכרח על תיקון הנשמות, כפי שנאמר שמשיח יכול להגיע גם בדור שכולו שקוע בתוך האגו, "דור שכולו חייב". מי שעובד בדורו ככוח "ישראל" צריכים באמת להתחבר על סמך ויתור הדדי של שימוש באגו, מה שנקרא "ברית".
שאלה: לאחרונה התחלתי ללמוד קבלה, והתרשמתי מאוד, אכן זה מאוד עמוק והגיוני. התעוררה שאלה בנוגע לעניין שחלק מהרבנים אומרים שבלי לימוד מלא של התורה, בלי הכרתן ויישומן של המצוות האל-וקיות, אין משמעות ללימוד הקבלה, מכיוון שהם קשורים ובלתי נפרדים. מעניין מאוד מהי דעתך בנוגע לעניין זה.
תשובה: הקבלה והתורה לא רק קשורות ביניהן, למעשה הקבלה היא החלק הפנימי של התורה. כלומר, מה שהאנשים מכנים בשם "תורה", בלי להכיר את מהות הקבלה, אפשר לומר שזה "גוף בלי נשמה".
וכל הלימוד, השימוש ומימוש התורה בלי הידע של התוכן הפנימי האמיתי שלה, היה נהוג במשך שנות הגלות בלבד, כאשר העם, על פי המטרה העליונה, היה מנותק מהמגע עם "נשמת התורה" ורק למטרות חינוכיות כדי שהעם לא ישכח את דברי התורה.
ולמרות זאת, אנחנו רואים בכתבי המקובלים של המאות הקודמות המון ביטויים של כאב וחרטה בגלל שהעם מרוחק מלימוד ספר הזוהר וחכמת הקבלה. וגם טיעונים שמאז ימי האר"י לימוד ספר הזוהר וחכמת הקבלה על ידי כולם, אפילו האנשים שלא מתמצאים ממש בכתבים, זאת לא זכות אלא חובתו של כל אחד.
רבים מהביטויים נאספו בתוך הספר "לראות טוב", שאפשר למצוא באתר שלנו, "קבלה לעם".
שאלה: בספרך "יסודות חכמת הקבלה" אני נתקלתי בביטוי "בצורה אלגורית זה מתואר כרצון לבנות מגדל בבל שמגיע עד השמים". וגם "בשפה מטפורית כתוב על כך בספר תורה"…
המילים "אלגוריה" ו"מטפורה", מתכוונות למשמעות ציורית, משל, הפשטה. האם משמעות הדבר שבהיסטוריה הגשמית לא היה מגדל בבל וגם לא אירועים הקשורים אליו?
תשובה: לא, זה לא כך. אירוע והאפשרויות הרבות לתארו או בניית חבילת מידע עליו – אלה הם דברים שונים. כידוע, קיימים תיאורים בתורה וגם תיאורים של אותם האירועים, כפי שסבורים המדענים, על לוחות חרס או בעזרת שיטות אחרות.
התיאור בתורה שונה מהתיאורים האחרים בכך שכל מילה מצביעה על פעולה פנימית כלשהי, מדרגה רוחנית, תכונה, אבל כך זה נראה לקורא החיצוני, שאינו מכיר את הקבלה, זה נשמע כאלגוריה או מטפורה. לכן, צריכים לדבר על מה שמתואר בתורה כמו על משהו אלגורי או מטפורי. מפני שאי אפשר לספר בצורה אחרת לקורא שאינו מוכן.
במיוחד בלתי אפשרי לספר לאדם שאינו מכיר את הקבלה, ש"התיאור" שהוא קורא בתורה זהו אירוע כשלעצמו. אם אפשר לומר כך, "התרשים האנרגטי" של האירוע: אצל מי שהשיג את הדרגה הרוחנית של השמות הללו, המילים, הם יוצרים אירוע בתוך החומר הפנימי שלו, במציאות, לכל עומקו לפרטי פרטים.
כלומר, קיימים כאילו שני אירועים: שפת התורה שבה עקרונות הקיום בכל דרגות הקיום, כפי שנאמר: "הקב"ה הביט בתורה וברא את העולם", ושינויים כלשהם כפי שקרו לפי התרשים הזה, בנקודת זמן כלשהי, בתוך החומר מהדרגה הנמוכה ביותר – בעולמנו.
שאלה: אתה מדבר וכותב על "חופש הבחירה", "בחירה חופשית" וכן הלאה. אולם היכן הוא חופש הבחירה, כאשר איני יכול, פשוט איני מסוגל אפילו לרצות משהו בצורה עצמאית, במיוחד אם צריך לרצות שיהיה לי רצון להתנגד לרצוני או לחוסר רצוני. כל הרצונות שלי (והמחשבות כתוצאה מהרצונות האלה), אם אחפור אצלי יותר לעומק, הם לא שלי, אלא נותנים לי אותם, ואחר כך לוקחים ממני, נותנים ושוב לוקחים וכן הלאה.
אני כבר עייף ודי מבולבל, מפני שמרגיש את עצמי כ"גולם" שבו בעצם לא תלוי שום דבר, ושמטרתו העיקרית היא פשוט לעבור מצבים רגשיים שונים: מהנמוכים ביותר בהתחלה ועד לנעלים בסיום, וכך חוזר חלילה. אני מרגיש שאני צופה על עצמי ממקום כלשהו למעלה, לומר את האמת, איני מסוגל אפילו לתאר מהיכן בדיוק.
אני רואה כיצד המון גוונים רגשיים חיים בתוכי, משוטטים, סוערים, מעיזים או פשוט אוהבים, לפעמים ביחד, ולפעמים לבד, ולפעמים בסופו של דבר כולם ביחד. ומדי פעם הם כל כך חזקים שהדבר הטוב ביותר שאני מסוגל לעשות זה פשוט לא לשים לב אליהם בכלל, מפני שאיני מסוגל לשלוט עליהם, מדי פעם אני אפילו מפחד "להסתכל" בכיוון שלהם, מפני שאני מרגיש שברגע שאני "אסתובב", מייד כוח הרע "יסחב" אותי, ולומר את האמת, לעתים קרובות הוא סוחב אותי אחריו.
תשובה: אתה צודק. אין לך שום חופש בחירה ברצונות שלך, הם תוצאה ישירה של האגו שלך. בדיוק מסיבה זאת כותב בעל הסולם שחופש הבחירה הוא לא במה לרצות או לא, אלא בבחירת הסביבה. הסביבה הנכונה היא כוח שונה, אלטרואיסטי, מנוגד לכוח של האגו, ואז תהיה האפשרות לבחור ביניהם.
שאלה: כיצד אתה היית מפרש את הכתבה הזאת "גברים מודרניים מפסיקים להיות המין החזק". (http://www.rbcdaily.ru/2012/09/27/cnews/562949984800802)
תשובה: הכול מצוין נכון. אתה רק לא מסביר את הסיבה למתרחש, והיא בכך שהאגו שגדל העמיד אותנו נגד חוקי הטבע. אנחנו הפסקנו להיות מתאימים להם וזה מתבטא בשינוי התפקידים הגבריים והנשיים בחברה, וגם בפירוק המשפחות, וכן בצורות רבות אחרות. יש כאן ברירה אחת – להבין שהאגו דוחף אותנו לתהום, ולהתחיל לתקן אותו.
שאלה: מה זאת אומרת "להשפיע בפועל לחבר" או "לקבוצה"? מה זאת אומרת מבחינה פרקטית ופיזית "לעבור להשפעה"?
תשובה: באופן מעשי – להגדיל את תכונת ההשפעה בעיני החברים והקבוצה בכלל, להביע אותה בכל דרך אפשרית, "לשחק" בתכונה הזאת, גם אין לך אותה. בדיוק את זה אנחנו לומדים עכשיו בסדנאות שלנו, תצטרף לעבודה הזאת!
שאלה מהבלוג באנגלית: לאחרונה התפרסמה ידיעה בבלוג שלך שבה אתה כתבת על הלב ועל הקשר בין העלייה בבעיות הלב והאגו. האם אתה יכול להסביר בצורה דומה את הירידה ביכולת הנשים ללדת בלידה טבעית? מה קורה למערכת הרבייה שלנו, ומדוע רוב הלידות נגרמות על ידי שימוש בתרופות או מסתיימות בניתוח קיסרי? מה זאת אומרת מנקודת המבט הרוחנית שאישה אינה יכולה ללדת בצורה טבעית (למרות רצונה)?
תשובה: את השאלות האלה אכן כדאי לברר מנקודת מבט ההתפתחות של החומר הפנימי שלנו, האגו.
התפתחותו מתבטאת במיוחד בשבירה יותר ויותר גדולה: רצונות שקודם היו שלמים ופשוטים, מתחלקים לרצונות יותר ויותר קטנים וחלשים.
האגו השלם והפשוט שהיה קודם מהותו של בני האדם, ראה את עצמו בזמן, בהמשך, לכן, קודם בצורה טבעית אדם ראה את המשכו בילדים. אדם עם רצון שלם וחזק היה מוכן לסבול ולעבוד למען השגת המטרה, לכן האנשים היו מוכנים להוליד ילדים, לגדל אותם ולעבוד למענם.
האגו הקטן בזמננו מתבטא בין היתר בכך שאדם לא רואה את עתידו בילדיו, בהמשך הדור, לכן מוכנותו הפנימית להוליד ילדים ולגדלם פחותה לאין ערוך. שייוולדו מהפריית מבחנה ושיגדלו באינקובטור.
וחוסר המוכנות הזאת של האגו הקטן לסבול מתבטאת אפילו ברמה הגופנית: אצל נשים בכלל יורדת היכולת להוליד בדרך טבעית.
ככל הנראה, זה אחד המקרים כאשר המצב הכללי של החומר שלנו, האגו, קובע את מהלך חיינו, אפילו למרות הרצונות המודעים שלנו.
מצד שני, תהליך שבירת האגו מביא להגדלת ההערכה העצמית של כל חלק הקטן ביותר שלו, ובחברה – לעליית הערך של כל פרט, של החיים. הדבר מתבטא בפרט בגישה החדשה לאדם ולסבל שלו, הקטנת הסבל נראית במקרים רבים כמטרה בפני עצמה.
השקפת עולם כזאת שינתה מוסכמות רבות בחברת הצריכה: הביטוי "אדם נולד לאושר" מתפרש כ"צריכה גדולה יותר", אושר כתוצאה מעבודה או מייסורים, כבר לא חלק מהתפיסה המקובלת.
התוצאה מהגישה הזאת לחיים היא קוצר רוח כלפי הסבל בכלל, השאיפה לעזור לכולם בהקלת הסבל ולהימנע מלקיחת סיכונים, גם כאשר הם טבעיים בדומה לתהליך של הלידה הטבעית, וגם אם המדע אומר שהתהליך הזה שמלווה בסבל הוא הכרחי.
כלומר, אנחנו עדים לכך ששפלות האגו הפרטי ושל החברה משתלבים בצורה שלילית ביותר, שבאה לידי ביטוי בהשפעה ומוסכמות תרבותיות, שכידוע משפיעות על האדם, אפילו על מצבו ועל היכולות הגופניות שלו.
שאלה מהבלוג באנגלית: מה אתה ממליץ לעשות במצב הבא? אדם מבין שעליו להביא את הכול להרמוניה עם הכוח העליון לפי חוק האהבה. הוא רוצה ומוכן לעשות הרבה ויתורים כדי לממש את השינויים. אבל כל ניסיונותיו לאהוב פועלים בכיוון הפוך למטרה הכללית. הם מנסים להרחיק את האדם בחזרה למערכת שלהם, שם כולם רוצים להיות "מנהיגים" ורק מספר אנשים מוכנים להיות "אינדיאנים", לבטל את עצמם למען הבורא.
תשובה: ציינת נכון מאוד שהניסיונות לאהוב את הזולת נועדו לכישלון, אם אדם נמצא בסביבה עם ערכים מנוגדים. המסקנה המתבקשת מעצמה היא לבנות סביבה אחרת, עם ערכים שונים לאהבה והשפעה. בדיוק את זה מלמדת חכמת הקבלה כאשר טוענת שהבחירה היחידה של האדם היא בסביבה, ובזה תלוי לחלוטין איזה אדם הוא יהיה.
שאלה מהבלוג באנגלית: יש לי הזדמנות להתחבר עם המון חברים בעוד מספר שבועות, ואני יודע שעליי לנצל את ההזדמנות הזאת! אבל כאשר אני חושב על כך, מיום ליום אני מרגיש כיצד אני מפתח בתוכי התנגדות לזה, אני חושש שאשב שם כמו טיפש ולא אוכל לעשות שום מאמץ כדי להתחבר עימם… כיצד לעבוד עם זה נכון?
תשובה: כך האגו משחק איתנו, משחיל לנו תירוצים משכנעים מאוד. "תן לו בשיניים", תגיד לו שעדיף לשבת עם החברים כמו טיפש מאשר להיות לבד. תוכל לעשות מאמץ או לא? אנחנו עוד נראה, העיקר שאתה מוסר את עצמך לידיהם של החברים, ואז, יהיה מה שיהיה.
