קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה: כיצד הקבלה מתייחסת למושג "אסטרלי" או לתרגול אסטרלי?
תשובה: קיימות שיטות שונות המחלישות לזמן מה את השפעת האגו שלנו. בעזרתן האדם מתחיל להרגיש (כביכול), דרך העולם הגשמי, תופעות הקרובות לרוחניות. אבל אין כאן תיקון הרצונות, לכן האדם לא יוצא לעולם הרוחני, הוא נשאר בתוך הכוונה "לקבל על מנת לקבל".
התיקון הוא לא בהתנזרות מהרצון לקבל ולא בשימוש בשיטות מיוחדות המבוססות גם על הקטנת הרצון (לאכול פחות, לנשום בצורה מסוימת, להתרכז במחשבה על דמויות מסוימות), אלא בשינוי הכוונה (האגואיסטית) "לקבל על מנת לקבל", לכוונה (אלטרואיסטית) "לקבל על מנת להשפיע" לבורא. רק אז האדם משיג באמת תופעות רוחניות.
שאלה: שנים רבות אני מתעניין בשאלה: כיצד האדם יכול לגלות את העתיד? ליתר דיוק, מה שמעניין אותי, מאיפה ה"סרטים" האלה מגיעים, מהבורא או מהשטן? ממי זה מגיע, וכיצד אפשר להיפטר מהם?
תשובה: הם אינם מגיעים מהבורא ואו מהשטן, אלא זאת פשוט רגישות יתר. האדם מסוגל להרגיש מה יקרה בעולם. מפני שהכול כבר קיים, אבל נסתר מתפיסתנו. בשבילנו זאת תעלומה, אבל באמת הזמן לא קיים ומדובר על מדרגות שמתגלות בנו אחת אחרי השנייה. לכן, ישנם אנשים שמסוגלים לראות את כל הסדר הזה. תאר לעצמך שאני לא רואה טוב ואני צריך חמש דקות כדי להתקרב אליך על מנת לזהות אותך. אבל מצד שני, ברגע שאני מרכיב משקפים, אני "מתקרב" אליך מיד ומזהה אותך. הזמן והמרחב הם היינו הך, הכול תלוי רק ב"משקפיים".
אין צורך להיפטר משום דבר. כל מה שדרוש מאיתנו, גם ממגידי עתידות וגם מאנשים רגילים, זה להגיע לתיקון, לדבקות עם הבורא, להגיע להשתוות הצורה עימו. כך האדם לומד להשתמש נכון בכל תכונותיו ומאפייניו.
שאלה: האם קבלה, זה כשמאוד רוצים אבל לא מסוגלים להשיג רוחניות? האם רק במצב כזה קורה הנס של גילוי הרוחניות?
תשובה: חכמת הקבלה היא שיטה לגילוי העולם הרוחני. אבל כדי להגיע להשגה כזאת, חייבים קודם לעבור את מה שאתה כותב, רצון בוער לתקן את עצמי, לשנות את הכוונה מאגואיסטית לאלטרואיסטית ולהגיע להבנה שאתה לא יכול לעשות כלום בכוחות שלך, ולבקש מהבורא עזרה. המצב הזה נקרא בקבלה "עליית מ"ן" או תפילה אמיתית. שיטת הקבלה מסבירה כיצד מגיעים למצב כזה.
שאלה: יש לי רצון גדול לתקן את עצמי ואני מנסה לעשות כל מה שאפשר, אבל הכול מכוון נגדי, אף אחד אינו תומך בי, הכול נהרס. נראה שאני נכנסתי למצב שאין ממנו מוצא. מה עליי לעשות?
תשובה: לסמוך על החברים.
שאלה: אני לוקחת קורס קבלה מקוון "סתיו 2014", למרות שלמעשה אני לומדת מאז שנת 2009 בצורה לא רשמית מהאתר. מדאיגה אותי התגובה הרגשית שלי בזמן השיעורים שמביאים אותי לדמעות. האם יתכן שאנשים לא מאוזנים לא צריכים ללמוד קבלה? תסלחו לי על שאלתי הבלתי רגילה.
תשובה: אצל תלמידים חדשים ישנן עליות וירידות במצבי הרוח, אבל בהמשך זה עובר והאדם מתחיל להבין לעומק מה קורה לו ולקבוע בצורה יותר מדויקת מה עליו לעשות כדי לא "להיתקע במצבים", אלא להמשיך להתקדם.
שאלה: אותה ההרגשה בתנאים שונים יכולה לעורר תענוג או ייסורים. מכאן ברור, שההרגשה והתענוג הם לא אותו דבר. השאלה היא, במה מתבטאת פעולת האור, בהרגשה עצמה או בתענוג שמקבלים ממנה?
תשובה: בהכול, גם בהרגשה וגם ביחס להרגשה וגם המחשבות הנלוות וגם בתגובה על המתרחש.
שאלה: אם אני מבין נכון, מטרת הבריאה היא התמוססות בתוך הבורא, בתוך האור, וזה גם הסוף. האם בעולם הגשמי ישנם סימנים לסיום קיומו? אם כן, מה הם?
תשובה: מטרת הבריאה היא לא להתמוסס בתוך הבורא, אלא להגיע לדבקות עימו, לשיתוף פעולה בלתי פוסק עימו. בעולם הגשמי ישנם סימנים למוכנותו לתיקון. אלה הם הקשרים האינטגרלים שהתגלו לאחרונה והקשרים הגלובליים בין האנשים שחיים על פני כדור הארץ, קשרים הדדיים ותלות הדדית. דווקא משום כך חייבים לגלות את חכמת הקבלה, שמסבירה כיצד להשתמש נכון בקשרים האלה.
שאלה: לפני שלושים שנה אני מאוד רציתי להתחבר עם מישהו, שיהיה בינינו משהו משותף. אבל אני הייתי "עוף מוזר" בתוך החברה, אני התרגלתי להיות לבד ואני אוהבת את זה. עכשיו הכול התהפך. אני סיימתי קורס של קבלה והשתתפתי בכנס שהתאספו בו יותר מאלף אנשים ואני גם מצאתי "מקובלים" בעיר מגורי.
אבל אני חזרתי הביתה ואני לא מסוגלת לראות ולהיפגש עם אף אחד, למרות שאני צופה בשיעורים במשך כמעט 24 שעות, קוראת ספרים ויש לי עם מי להתחבר. אבל אני לבד. מה זה? האם מוקדם מדי בשבילי ללמוד קבלה או שזה האגו שגדל בי ומחזיק אותי? מה עליי לעשות?
תשובה: זאת תחילת המדרגה שבה חייבים להגיע לחיבור יותר גדול עם החברים. בהתחלה, המדרגה הזאת מתגלה כירידה, כהפרעה. עכשיו צריכים להשתמש נכון בהפרעה הזאת כדי שהיא תהווה קרש קפיצה לאהבה יותר גדולה.
שאלה: האם אני מבין נכון, שהתיקונים העמוקים ביותר נעשים בסוף? כלומר ה"קליפות" שלמענן התחיל כל תהליך העלייה, שבגללן האגו נראה כרע, תתוקנה אחרונות?
תשובה: נכון, האחרונים להיתקן הם "לב האבן", "מלכות דמלכות", החלק האגואיסטי ביותר של הבריאה. ודווקא בזכותו אנחנו מגיעים לדבקות עם הבורא.
שאלה: מה לעשות עם ההתחייבות להביא פרנסה טובה למשפחה? אני פועל לפי העיקרון "אם אין אני לי מי לי". האם לקבל ולתת את הכול למשפחתי זה כמו להשפיע לבורא? האם צריכים לעבוד בשמחה כדי להביא נחת רוח לבורא? כיצד אני ממלא בצורה נכונה את ההתחייבויות הגשמיות שלי?
תשובה: אם האדם דואג לתיקון שלו ומכוון לעולם הרוחני, אז הוא מתחיל להשתמש ברצונות הגשמיים שלו רק בצורה הכרחית, זאת אומרת, באופן כזה שלא יסיחו את דעתו. זה נוגע גם לו וגם לבני משפחתו.
חייבים להזין את הגוף, לרחוץ אותו ולהשכיב לישון, כך גם חייבים לספק רמת קיום סבירה למשפחה, לתת לה כל מה שנחשב נורמה בחברה. אם מחשבות האדם מכוונות לרוחניות, אז חשבון כזה נעשה מעצמו, הוא לא דורש מאמץ מיוחד.
שאלה: כל הרוחניות שאנחנו משיגים נשארת איתנו ועוברת לגלגול הבא. המקובל האר"י השיג את כל 125 המדרגות. מדוע בימינו לא נולד אדם שנמצא בדרגה כל כך גבוהה, הרי התיקון של כל הנשמות עדיין לא הסתיים, ונשמתו צריכה לחזור לעולם הזה ולהתלבש בגוף אחר?
תשובה: אדם כזה היה, שמו בעל הסולם. הוא הגיע לעולם הזה בכוונה כדי להביא את שיטת התיקון המתאימה בדיוק לנשמות של הדור שלנו. לשם כך, נשמתו, שהיא גלגול נשמת האר"י, התלבשה בגוף הגשמי. אם בעתיד יהיה צורך לברר עוד יותר את השיטה, יתכן שתהיה שוב התלבשות כזאת. אבל אלה לא חשבונות שלנו. אנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו.
