קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:
שאלה: כשאנחנו נגיע להשתוות התכונות עם האור, תיעלם אצלנו תפיסת/הרגשת הקיום, כיוון שיתבטל כל היסוד שלו, המקום והזמן? האם תהיה מחיקת הפרט? בנוסף לכך, "תפיסה/הרגשה" הן צורות של "קבלה" הלא כך? האם על מנת להשיג "השתוות התכונות", "הקבלה" צריכה להיפסק? אני מבין שאנחנו נמצאים תחת השגחה עליונה, אך המחשבה עצמה על "המחיקה" שלנו כפרטים, גורמת לי הרגשת אימה. הייתי רוצה להבין טוב יותר את המצב העתידי של קיומנו המשותף, האם אתה יכול לעזור לי להבין זאת?
תשובה: שום דבר אינו מתבטל, אלא מאחורי תמונת העולם שלנו אנחנו נראה את הכוחות שמולידים אותה, ואז תרגיש שהמקום, הזמן והתנועה הם רק תולדה של חושי התפיסה שלך, השתקפותן של התכונות שלך על תכונות קבועות ונצחיות של הבורא. האישיות אינה נמחקת, אלא במקום האגו הקטן והחמקמק שלך, שאתה חושב שזה "האני" שלך, יופיע "האני" האמיתי שווה לבורא. גם הקבלה לא תיפסק. הרצון לקבל זהו חומר הבריאה שלנו, ומטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. אז כיצד יכולה להיפסק הקבלה? – ההיפך, דווקא אז נוכל לקבל את כל ההנאה שהכין לנו הבורא, ולא נרוץ אחרי הניצוץ החמקמק כפי שאנחנו עושים כעת. אז אין צורך להיכנס לפחד ואימה. טעמו וראו כי טוב ה'.
שאלה: ביום האחרון של כנס "קבלה לעם" העולמי שרת שיר על מעבר ים סוף. בבקשה ספר על המקור של השיר ואם אפשר גם לכתוב את המילים?
תשובה: זהו שיר עתיק מאוד ששרו בני ישראל כשיצאו ממצרים.
המילים הן:
המעביר בניו בין גזרי ים סוף,
את רודפיהם, את שונאיהם, בתהומות טבע,
ראו בניו גבורתו,
שבחו והודו לשמו.
