רוצה לראות טוב, תקנה משקפיים

שאלה: ב"פתיחה לחכמת הקבלה" בעל הסולם כותב, שהרצון והמילוי שלו באים מהבורא. אז מה נברא כ"יש מאין"?

תשובתי: "יש מאין" גם מתהווה על ידי הבורא, רק בצורה עקיפה. אין פעולה שאינה נובעת ממנו. "יש מיש", זה השפע עצמו, הבורא עצמו, השורש שלנו. ומעל זה נמצא עצמותו, שעליו אין לנו מה לומר. אנחנו מתחילים את הספירה ממקור מסוים, בדיוק כפי שהאדם מתחיל את מוצאו מהוריו.

באופן כזה, "יש מיש" נובע מהבורא, כלומר זה הבורא עצמו ביחס אלינו: שפע, רצון להשפיע, טוב ומטיב, מחשבת הבריאה, מטרת הבריאה, הכל כלוא שָם.

והנה, בתוך השפע הזה מופיע "יש מאין". מהיכן? – מאין. כיצד? – לא ידוע. מדובר על פעולתו של הבורא שאותה רק הוא יכול לבצע: השפע מתחיל ליצור בתוכו רצון לקבל שמגיב חזרה. אנחנו לא שואלים את השאלה על הרגע הזה, מפני שזוהי הבריאה שנבראה כ"יש מאין". את הנקודה הזאת אנחנו בינתיים לא משיגים, וחוץ ממנה, לומדים הכל.

אנחנו צריכים לפתח את הרצונות שלנו, לתקן אותם עד הסוף. ואז הכלי שלנו יהיה בדיוק כמו השפע, ואז יכול להיות שנבין, מה זה "יש מאין". המקובלים לא מדברים על זה, אך ככל הנראה, כך זה יהיה.

ולכן, "יש מיש" נמשך אלינו ישירות מהבורא ומצטייר בצורת קו ימין, השפעה, תיקון ומילוי. ו"יש מאין" נמשך ממנו בעקיפין. במילים אחרות, כדי שאנחנו, הנבראים, נוכל להשׂיג אותו, הוא ברא אותנו הפוכים אליו ומגלה בנו בהדרגה את ההופכיות הזאת.

במידת הגילוי שלו אנחנו מקבלים הזדמנות להבין זאת בצורה של "כיתרון האור מתוך חושך". כי אנחנו הרי רואים שני פנים: את הופכיות ההשפעה האהבה וכל התענוגים המסתתרים בתוך השפע, וכמו כן את השפע עצמו. כששתי התכונות האלה מתנגשות בתוכנו, אנחנו מקבלים התרשמויות שנקראות כלים, רצונות.

החסרון והמילוי שבי שוב ושוב מחליפים זה את זה, והחיכוך שלהם יוצר ניצוצות שהופכים לכלים. כל חכמת הקבלה, זוהי שיטה לבניית כלי, התואם להשפע.

ועל השפע עצמו לא שואלים שאלות, אין כל טעם לשאול שאלות על משהו בלתי מוגבל. שפע, זה כל הטוב, הכל יכול, הנובע מהבורא, והוא כבר קיים. חסר רק הכלי. ולכן כל השאלות, התפילות והפניות שלנו, הבכי שלנו, הדרך שלנו, זו רק "הרכבה" של הרצון הנכון שיאפשר לנו להרגיש את השפע.

אסור לנו להתבדות בשאלה הזאת, אחרת אנחנו, כמו ילדים, בוכים על כך שלא מסוגלים לקבל, לא מסוגלים להרגיש עקב חסרון של הרצון הנכון. באופן דומה אדם קצר רואי לא יכול לזהות שום דבר ללא משקפיים. ולכן דרושה לנו חכמת הקבלה, שמסבירה, כיצד לעצב בשלבים את הרצון בסדר של סיבה ומסובב, עד שהנברא יוכל לתפוס את כל השפע.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "פתיחה לחכמת הקבלה", 23.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מי יושב מאחורי ההגה של הבריאה
אתה – צל, אני – אור
אנחנו קיימים מאין