קרש קפיצה לעולם העליון

לפי היחס שלי כלפי הסביבה אני יכול לראות עד כמה אני עובד ביעילות כדי להגדיל את החברים בעיניי. עליי להבין שאינני יכול להעריך את הגובה האמיתי שלהם, אלא רק את אותו הגובה שאני מעניק להם. ההערכה שלי את הסביבה היא סובייקטיבית לחלוטין ותלויה רק בי.

ואני צריך להגיע למצב שבו תתייצב לפניי דמות הקבוצה הנחוצה לי להתקדמות. והם אינם יכולים להפריע לי בכלום. הכול כאן תלוי בי.

ואז אני מתחיל לראות שזוהי לא הסביבה החיצונית, אלא הכלי הפנימי שלי, שנבנה על ידי המאמצים שלי. אני משתמש בכלי הזה ומביא אותו לצורה הרצויה עליי. אני מעצב ומפסל את הכלי הזה, כמו מבצק. בזה תלויה כל ההתקדמות הרוחנית שלי.

ככל שבניתי את הכלי הזה בצורה יותר גבוהה, רחבה וחשובה, בתוך הדעת שלי – כך הכלי הזה יהיה גדול יותר. אני ארגיש שהוא שלי, כי הרי בניתי ופיסלתי אותו בעצמי. יכולתי לבנות אותו אחרת, יכולתי לזלזל בחברים ולהשפיל אותם, אבל בניתי קבוצה עוצמתית, שבה כל אחד הוא כמו גדול הדור. ועכשיו כל הכלי הרוחני הזה שייך לי.

את כל זה אני מרגיש בתוך הדעת שלי, הרי עשיתי את הכול בעצמי. ואני כל הזמן מגדיל את היחס הזה לסביבה, מפני שכל פעם מגיעים אליי מחשבות זרות ורצונות זרים שמסיטים אותי: הקנאה, התאווה והכבוד ש"מוציאים את האדם מהעולם הזה", כלומר מהמצב שבו הוא נמצא, ומעוררים אותו להגדיל את הסביבה בעיניו ולעלות לדרגה גבוהה עוד יותר. וכך אנחנו מתקדמים.

אם האדם מבין שהסביבה החיצונית אינה קיימת בפני עצמה, אלא קיימת רק הדמות שנבנתה על ידו, העולם שהוא בנה בעצמו – אז הוא מקבל את הכלי הזה לרשותו, כדי לעבוד איתו בתוך הדעת. וביחס לבורא הוא צריך ללכת דווקא למעלה מהדעת.

אבל לסביבה יש רק את אותה הצורה שהאדם העניק לה. ובהתאם לגובה שאליו האדם מעלה את הסביבה בעיניו, כמו קרש קפיצה, כמו אמצעי לעלות – לגובה הזה הוא יעלה.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 22.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אתה אוהב לראות שהאחרים גבוהים ממך?
אל תאמין לעיניים שלך
להגדיל את חשיבות הסביבה