נגד הזרם

בעל הסולם, מאמר "הערבות" (גרסה מקוצרת): "הרגש ההתפעלות בהשפעה לה' שווה לגמרי עם זה לחברו, אם זה ללא שכר. וכאן מתחברות אהבת ה' ואהבת חברו לאחת. ופועל בהתקדמות של אהבת הזולת בכל בני העולם. ואם לא יכול להתגבר על אהבה עצמית, מכריע עצמו ואת העולם כולו לכף חובה".

אנחנו לא יודעים מה זאת השפעה. ידוע לנו רק שהיא הפוכה מאיתנו, מנוגדת לטבע שלנו, לרצון שלנו, לנטיות שלנו, לכל התכונות שלנו. אז איך אפשר ללכת נגד הטבע שלנו? איך אפשר להתנגד לכוח העיקרי שטבוע בנו?

הדגים מתקדמים במעלה הנהר לאותו המקום שבו הם יטילו ביצים. קשה להם לשחות נגד הזרם, אבל הטבע מחייב אותם, וזהו רמז עבורנו: אם האדם רוצה שייצא ממנו משהו, הוא צריך ללכת נגד הזרם.

מהיכן אפשר לקבל לכך כוחות? ואפילו אם הם ישנם, כיצד אפשר לדרוש אותם? הרי אין לי צורך בהם. אני רוצה רק מנוחה ולא עבודה קשה של התגברות על הטבע העצמי. האם אני מסוגל לשבור את עצמי, לגרום לעצמי נזק? – להיפך, אני שקוע עד מעל לראש ברצונות האגואיסטיים. אם אגרום לעצמי נזק, זה רק כדי להרוויח מכך כפליים. האגואיזם שלי גדל, ולפי טבע הדברים, לפעמים כדאי לי אפילו לעבור דרך מצבים לא נעימים.

אבל כאן מדובר על השפעה מעשית. איך אני יכול להתקדם לעברה בפועל, אם הטבע שלל ממני אפשרות כזאת? ה"מכונית" שלי לא נוסעת ללא דלק, כלומר ללא חישוב של רווח אגואיסטי.

ובאמת, המקובלים אומרים שאנחנו לא מסוגלים להגיע בעצמנו להשפעה, לא יכולים לבקש בעצמנו את כוח ההשפעה, אבל אנחנו כן יכולים לבקש את ההשפעה בצורה אגואיסטית, כך שיישאר ממנה איזשהו נתח לעצמנו. כוונה כזאת להגיע למקסימום ניתוק מעצמנו נקראת "לא לשמה".

אז איך אפשר להגיע אליה? – לשם כך אני צריך להיות בקבוצה. אין דרך אחרת. הקבוצה נמצאת מחוץ לי, ואני רוצה לפעול לטובתה. בשביל מה? – אומרים לי שבכך אני מרוויח לעצמי את העולם העליון. – "אוהו! עולם נצחי ושלם? שווה!".

וכך אני משקיע מאמצים לקראת ההשפעה ומקווה לשכר טוב תמורתם. כל אחד רוצה להרוויח, זה טבעי וזה לגיטימי. אבל אינני פועל לבדי, אלא יחד עם החברים, שגם הם רוצים להרוויח לעצמם את העולם העליון. וגם אם אנחנו, כמו "אגואיסטים בריאים", מוכנים לתת זה לזה משהו רק כדי לקבל מלמעלה משהו בתמורה – אני בכל זאת לומד יחד עם החברים, מרכין בפניהם את ראשי ושומע מהם כמה ההשפעה חשובה.

בהתחלה אני מתרגם את הכול למונחים של תועלת אישית: "ודאי שההשפעה חשובה. הרי בזכותה אני אקבל את העולם העליון". כלומר, במקום "השפעה" אני שומע: "קבלה". אבל אני בכל זאת שומע, ובהדרגה המסר הזה מקבל בתוכי צורה, והופך למה שאני בעצם לא ביקשתי. כך אני עובר בהדרגה מ"לא לשמה" לכוונה האלטרואיסטית, "לשמה".

"האם זה אפשרי? אני באמת לא ביקשתי את זה…". נכון, אבל עכשיו אני רואה איזו תועלת זה מביא. הערכים בתוכי מתחילים להשתנות, ופתאום תכונת ההשפעה בפני עצמה הופכת עבורי לאוצר: "כדאי לי להיפטר כבר מהקבלה. יש לי ממנה רק צרות. עדיף לי להיות משפיע". זה בינתיים "לא לשמה", אבל אני ממשיך בדרך, אני רוצה להיפטר מהצרות והבעיות, אני מחפש את המשמעות האמיתית של החיים, והאור שמסתתר בשיטת הקבלה מחזיר אותי במקצת למוטב.

כל הפעולות והכוונות שלי הן אגואיסטיות. בתוך תוכי אני מזלזל בכל העולם ו"מצפצף" על כולם. אני רק צריך לתפוס את הבורא ברגליו… ובכל זאת, מתוך כל זה אני מגיע עד לאור המחזיר למוטב.

לא חשוב לי אילו תכונות ניתנו לי מלכתחילה, כי הרי הבורא הוא שברא אותן. לא משנה לי אילו מחשבות ורצונות מתעוררים בי – הרי כולם מגיעים ממנו. חשוב לי רק להשקיע כמה שיותר מאמצים בחיבור ובלימוד. בכך אני מזמין את האור, והוא משנה אותי, ממש מבצע ניתוח כירורגי בלב שלי, בנשמה שלי.

וכך ההשפעה, כמו שהיא, הופכת עבורי לערך. אני חושב פחות ופחות על הקבלה. ההשפעה בצורתה הטהורה מושכת אותי. מבשילה בי תפיסה חדשה: אין דבר טוב יותר מאשר לחיות בהשפעה ולשכוח את עצמי.

בהתחלה אני מצפה להיפטר מכל הצרות, בזכות העולם העליון, ולאחר מכן גם הרווח העצמי הזה ייעלם. צריך פשוט לתת לאור לעשות את העבודה שלו, ואז אני בעצמי לא אוכל להאמין שהייתי כל כך אגואיסט. האור מבצע את הניתוח הארוך הזה, ומשתיל לתוכי בהדרגה את תכונת ההשפעה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 21.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מה אם נפלתי מתוך המעגל?
השפעה ללא שכר
כיצד לצאת מעבר לגבולות היקום