קופת חיסכון לייאושים יקרים

שאלה: בכנס, השקעתי את כל המאמצים כדי להתחבר עם החברים, אבל לא הצלחתי. כשבאמצע הלילה ירד גשם חזק, שאלתי את הבורא למה הוא פותח את השמיים, אבל לא יכול לפתוח לי את הלב? אולי זה מפני שלא ביקשתי… מה צריך לעשות? להמשיך בתרגילים כאלה, או כבר להבין מראש שאין בכוחנו להתחבר לבד ואנחנו צריכים לפנות למעלה ולבקש?

תשובתי: איך אתה יכול לפנות למעלה ולבקש, אם עדיין לא התייאשת מהמאמצים שלך? ואולי אתה פתאום לא תתייאש, אלא דווקא תמצא את החיבור בדרך כזאת?

אתה תתייאש שוב ושוב בכל רגע, הייאושים האלה צריכים להתגלות לך כאופנים של הכלי השבור שלך. האכזבה לא ניתנת כדי לענות אותך, להכריח אותך לזחול על ארבע ולהתחנן מכוחותיך האחרונים, ואז תקבל את עזרת הבורא. זאת בכלל לא המטרה.

ידוע שאתה בעצמך לא מסוגל לזה, אבל אתה חייב בהדרגה לצבור את הייאושים האלה, כדי להכיר בצורה כזאת את עומק הכלי שלך. הם מראים לך את העומק של הכלי הרוחני שלך, ולכן אתה לא יכול לברוח מהם. הבורא מחבר את כל הניסיונות שלך ושומר אותם עד ליום המיועד, עד לכזה מצב מיועד, שבו כולם יצטברו לכלי אחד שלם.

כפי שאתה חוסך כסף בחיים שלך, מוסיף עוד ועוד דולרים, כך גם בחיים הרוחניים שלנו אתה צריך לאסוף את ההרעות וההפרעות שלך, את הניסיונות הכושלים, וללמוד מזה איך הכול מתחבר זה עם זה. אבל את כל זה אתה צריך להחזיק בתוכך, ואילו לקבוצה אתה צריך להראות את עצמך כמלא כוחות.

אתה צריך, בזהירות ובקפידה, לאסוף את ההרעות שלך, כשם שילד זורק מטבעות לקופת חיסכון. לאחר מכן הם ייתנו לך את הטעם, כי הרי "יתרון האור מתוך החושך". אתה אוסף וחוסך את הרגעים החשוכים האלה, שבסופו של דבר מתחברים בכל האופנים השונים שלהם לכזה חושך, שמאפשר לך להבחין באור. לאור עצמו אין צורה. יש לו רק את אותה התבנית שאתה בונה עבורו.

מתוך שיעור מס' 4 מכנס הערבה, 24.02.2012

ידיעות קודמת בנושא:
תפילת רבים להבראת הנשמה החולה
לב שבור
בקשה שלא ניתן לסרב לה