קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו לא צריכים לעבוד עם הגאווה והשפלות כמו שהן, אלא רק לשייך אותן לגדלות הבורא, ולברר את היחס – ככל שהגאווה שלי עולה, הוא נופל, ולהיפך. ושזה לא יהיה על חשבוני, אלא רק כדי לגדל את גאוות הבורא. ובצורה הזאת אני יוצא מהחשבון הפרטי, מתעלה מעליו, ומשתמש בכל היוצרות שבי, וכולי עובד כנגדן, וזה בשבילי העיקר. ואת כל התכונות והכוחות שקיימים בי, אני מקבל כנתונים שגם באים מלמעלה. וחוץ מנקודת הביקורת, ההפעלה, התפילה, ההשתתפות שלי בשכינה, אני מקבל את כל השאר כנתונים ולא כ"אני". ואת אותה הנקודה אני יכול לחזק על ידי הסביבה ולדרוש תיקון – שהגאווה והשפלות ישמשו לי כדי להגדיל את השכינה, את הבורא.
בדרך כלל אנחנו מרגישים גאווה או שפלות כלפי החברה. ובמידה שמראים לאדם גאווה, הוא צריך להבין שהאור העליון משפיע עליו והוא צריך להודות לו, לבורא, כי זו הכרת הרע, ועל האדם לראות איך הוא יכול להפוך את זה עכשיו להעלאת גדלות הבורא.
שיעור מכנס הערבה – 4
הנקודה העיקרית מורכבת משלושה פרטים: אני צריך להגיע לאהבת הזולת, כדי להגיע לאהבת ה'. אין יותר. וכל העולם, וכל מה שקורה, קורה רק כדי שאגיע לזה. כך אני צריך לראות את כל החיים שלי, את כל מה שקורה מסביבי. אין שום פעולה אלא רק לצורך זה.
אנחנו לא חיים בין שיעור לשיעור אלא בין חיבור קבוצתי לחיבור קבוצתי. העיקר הוא החיבור, והשיעור קצת מעורר, נותן סדר בראש ובלב, חידוש – אך כל זה הוא כדי שנצא מהשיעור ונרגיש שאנחנו חייבים לממש את זה בינינו.
הרוחניות היא לא קשה. היא קלה – הבעיה היא שאנחנו לא מכוונים אליה. אני לא מכוון לחיבור. תהיה מכוון לחיבור מספר שעות ואז תגיע לזה. אך את מספר השעות הללו אנחנו מורחים על פני כמה גלגולים. אם אתה נותן יגיעה במקום הנכון, אז זה קורה, ואם אתה נותן המון יגיעה במקום אחר, זה לא קורה. הבעיה היא באיכות היגיעה ולא בכמות. זאת כל הבעיה ועל זה אנחנו עובדים. לתת יגיעה במקום הנכון. רק בין הלבבות, זה הכול. ואז נצליח.
ככל שאנחנו מקבלים יותר ויותר הפרעות, אנחנו חייבים לחבר את ההפרעות האלו לאותו הפאזל – שכל זה בא ממנו ומאיזו סיבה, ואז, כשמגיעים לזה, אנחנו רואים שיש לנו עזרה גדולה, שחלק מהמציאות הוא בעדנו – שישנם חברים, קבוצה, שאנחנו יכולים יחד בינינו כל הזמן לחבר את מה שקורה לנו לאין עוד מלבדו. כולנו נתמוך זה בזה, נשתדל לחבר את הרצונות, ובחלק המתוקן נתייחס יותר ויותר נכון לבורא.
הייאוש בדרך כלל מגיע כתוצאה מכוח הגאווה שבאדם, שמונע ממנו לקבל תמיכה מהחברה. ואז אין מה להתבייש, אלא צריך לעבוד על זה. יש בחברה שלנו המון כוח, ואם נדע איך לעבוד איתה נקבל ממנה הרבה כוחות.
אין לבכות על ההפרעות, אלא "במסתרים תבכה נפשי". בכי זה טוב, אך תלוי על מה – לא על זה שאין עזרה, כי יש עזרה. אלא לבכות שבגלל הגאווה שלי אני לא מסוגל קצת להתכופף כלפי החברים, ואחר כך כלפי הבורא, כדי לקבל עזרה משניהם.
הכנה לשיעור
על ידי זה שאנו משתמשים בכתבי המקובלים, שהיו במקביל בגופם בעולם הזה ובנשמתם בעולם האצילות, באותו האור שכבר מילא את הנשמות שלהם – כשאנחנו קשורים אליהם ויכולים להתחבר אליהם, דרכם אנחנו יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב שישפיע עלינו וישנה אותנו. לכן אין סיכוי לשנות את עצמנו ללא שימוש בכתבי הקבלה האותנטיים, כי זה מה שמקשר אותנו – דרי מטה – לאורות שנמצאים למעלה מהפרסא. ועל ידי הקשר הזה, שאנחנו משתוקקים להגיע על ידי המאור הזה כדי שנתכלל בשכינה שתגיע לזיווג עם זעיר אנפין, אנחנו יכולים לזכות למטרת הבריאה. ועל זה אנחנו חושבים יחד בזמן הלימוד.
כל ההתקדמות שלנו היא רק על ידי המאור המחזיר למוטב; אין כוח אחר שיכול לקדם אותנו – גם להאיר את הדברים הנכונים לעכשיו, גם לעתיד, ולדחוף אותנו ממצב למצב. אין כוח אחר שעושה משהו.
הזוהר מספר לנו איך אנחנו נכללים בזו"ן דאצילות, ובהתאם לזה מפעילים את זו"ן דאצילות להשיג את כל מה שדרוש לתיקון ולמילוי. ואת כל זה ניתן לי כאן לרצות לגלות. כתוב על הפעולות עליי, ואני רוצה לגלות אותן ולדעת איך האור העליון מעביר אותנו דרך מעברים כאלה. אני נמצא בתוך מערכה ורוצה לגלות אותה יותר ויותר. וזה נקרא גילוי הבורא לאדם.
בזמן הלימוד, העיקר שהרצון שלנו יהיה מורגש שהוא נובע מהחיבור ולא מהאדם הפרטי. שאני ארגיש שאני מעורר את הרצון המשותף.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 04.03.2012
