על טעם וריח אין מה להתווכח

שאלה: האם בקורס החינוך האינטגרלי צריכים להיות איזה שהם ספרי לימוד, או שזה צריך להיות ספר אחיד לכולם שמתורגם לכל השפות?

תשובתי: כשהאדם מתחיל להתעלות מעל עצמו, הוא מאבד את ההזדהות שלו עם העולם הגשמי: מאיזו "להקה" אתה, לאיזה עם, שבט, אתה שייך, כיצד חונכת.

אין לכך משמעות, כיוון שכשאתה מכוון את הכול לטובת האחרים אתה צריך להבין את האחרים: מה הפירוש "לטובתם"? אולי זה בכלל לא לטובתם? כלומר, אתה לא יכול להעריך את זה לפי מה שאתה.

אם, נניח אני אוהב מאכל מסוים ועבורי הוא טוב, כשאני מציע אותו לאדם אחר אני אולי גורם לו נזק או גורם לרגשות לא נעימים, הרי הטעמים והדעות המנוגדים הם רבים.

לכן האינטגרליות אמורה לכלול בתוכה גם הרגשת האדם האחר וגם התכללות ברצונותיו ובמחשבותיו, ושימוש בעצמי כדי למלא אותו. כלומר, במקרה כזה, אני צריך כל הזמן לבקר את עצמי, אך לא בהתאם לרצונות ולמחשבות שלי: מה שטוב לי – טוב לאחרים, ולכן "לדחוף" להם את מה שהייתי רוצה שיהיה לי. דבר כזה לפעמים קורה לנו ובדרך כלל מעורר קונפליקט בין ההורים לילדים. להיפך, אני צריך להיכנס לתוך האדם, להרגיש את רצונותיו ולמלא את רצונותיו בעזרת הרצונות שלי.

זהו החיבור הנכון בין גלגלי השיניים. יוצא, שכל אחד מאיתנו עובד עבור כל היתר, כמו תאים בגוף.

מתוך השיחה מס' 7 על חינוך אינטגרלי, 14.12.11

ידיעות קודמות בנושא:
איך להבין את היפני?
במקום החיבור הפיזי
ייחודיותה של המציאות האינטגרלית