קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
דעה (הערות בסוגריים שלי, מיכאל לייטמן): אנחנו לא מכירים את חוקי ההתפתחות של החברה: השיטה המדעית המבוססת על אומדן (אקסטרפולציה) של ההתקדמות הנוכחית של המערכת לקראת העתיד, אינה מתאימה להתקדמות החברתית, מפני שאנחנו לא מכירים את החוקים שלה.
אנחנו לא מכירים את העתיד מעבר לנקודת המפנה: אנחנו לא מסוגלים לבטא את אופי העולם הפוסט סינגולרי. בדיקה של התהליכים החברתיים, עם המשך השתלשלותם בעתיד, תביא למצב מעורפל: מספר המשברים הופך להיות אין סופי, עם מרווחים השואפים לאפס, כלומר, הפיתרון לשוויון הופך להיות לא בטוח.
הגלובליות של השינויים בעתיד: החוקיות המתמטית של משברים מצביעה על כך שהתפתחותם של החיים והציוויליזציה אינה מקרית. אם נרחיב את דפוס ההתנהגות העתידי שנמשך כבר אלפי שנים, אפשר לחזות את גורלה של הציוויליזציה. (זה בתנאי שבעתיד אופי ההתנהגות של המערכת לא ישתנה, כלומר, לא יתגלו כוחות וחוקים חדשים, למשל חוקי החברה האינטגרלית לצריכה נבונה תוך שאיפה לקיום במימד חדש).
השינוי העתידי דומה להופעת החיים: הפיתרון היחידי מדבר על שינוי העיקרון החברתי – צריך להופיע תהליך חדש, מציאות חדשה לגמרי, שבכדי לתארה יש צורך בהיגיון שונה, בתפיסה מחשבתית שונה. המעבר העתידי היחידי שאפשר להשוות להופעת החיים, הופעת האדם החושב, כלומר, עיצוב ציוויליזציה חדשה. על פי היגיון זה ניתן להסיק שהמעבר לא יהיה קטסטרופלי, מפני שהוא אינו קשור להרס המבנה של המערכת ההתפתחותית הנוכחית, אלא לבניית רמה חדשה.
חיזוי העתיד הוא חסר משמעות: מכל מה שנאמר, ברור שלדבר על העתיד זהו עניין חסר תועלת. הציוויליזציה האנושית מתקדמת בצורה ברורה לחוסר וודאות, לסינגולאריות (מצב בלתי מוגדר), ולהתרחשות טבעית בהיסטוריה של המערכת החברתית.
ידיעות קודמות בנושא:
דעות על טבע המשבר והעתיד שלנו
משבר, צירי הלידה של הציוויליזציה
משבר – נקודת המעבר לחברה החדשה
