עד כמה אני לא מתוקן?

העולם סביבנו זה אור עליון שנמצא במנוחה מוחלטת, שממלא את הכול. אנחנו צריכים לתקן את ההרגשות שלנו, את החושים שלנו. אין עוד מלבדו. אז מה אתם רוצים עוד?! הנה הוא, כאן לפניכם, מסביבכם, בתוככם.תסלקו את ה"אני" שלכם ותתחילו להרגיש, איזה עולם נמצא סביבכם, בצורת "אור מקיף", ואיזה עולם נמצא בתוככם, בצורת "אור פנימי". רק תסירו את המחיצה והכול יהיה טוב.

המחיצה מבוטלת על ידי "צמצום" ואחר כך על ידי "מסך". תחילה מבוטל האגו ואז האור עובר דרכנו ללא שום מכשול. מצב כזה נקרא "עיבור", הימצאות בתוך הכלי של אמא, כשאתה לגמרי מוקף ונמצא בתוך אמא, הטבע, בתוך הבורא.אחר כך אתה מתחיל לגדול, כמו עוּבר ברחם אימו, נולד וממשיך להתפתח הלאה. כאשר אתה מתחיל לעבד ולהפוך את האגו שלך להשפעה, בהידמות לבורא, אז כבר בהדרגה מופיע מתוכך משהו שקיים באופן עצמאי בהידמות ובהשתוות לאור. אתה לא מעכב את האור שעובר דרכך, אלא מגביר אותו.

רק עם ההכוונה הראשונית ל"אין עוד מלבדו", אנחנו מכוונים את עצמנו הלאה לכך שהעולם מלא בטוב המוחלט. אם אני לא מרגיש את זה בלב, ברצונות, ולא תופס את זה לגמרי בשׂכל, זה סימן שאני לא מתוקן. ואז אני מברר, עד כמה אני לא מתוקן.

מצבים כאלה, ככלל, הם מצבי ביניים ודורשים השלמת התיקון. השלמת התיקון נעשית בקבוצה. כאשר אני משקיע מאמצים ופוסע לעבר ההתקרבות והחיבור עם החברים, אז אני מייד רואה עד כמה אני לא רוצה את זה! מייד מופיע האגו שלי ודוחה אותי מהחברים. זה מתרחש באופן טבעי. ואני מגלה שאני רשע, ולא סתם אלא רשע גמור. ואז מופיעה אצלי האפשרות להתקדם קדימה, כדי לדרוש תיקון. זה כבר השלב הבא, ההתייחסות הבאה.

ההתייחסות הראשונה, זה "אין עוד מלבדו".

ההתייחסות השנייה, דרך המיקוד הזה כמו דרך משקפת, לראות שהכול זה הטוב המוחלט.

ההתייחסות השלישית, היא הקבוצה שדרכה אני צריך להסתכל על הכול כדי להגיע להבנה ברורה האם אני רשע או צדיק.

אין מצבי ביניים. צריך להימנע מהם. זו הסכמה שלא תביא לשום מקום. כך אנחנו רק מפסידים שנים!

מתוך שיעור מס' 5 בכנס בליטא, 25.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מי אני, צדיק או רשע?
להפריד את עצמי מעצמי
צופה על עצמי