קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מדוע העבודה שלנו מתחלקת "לאיתערותא דלתתא" ו"לאיתערותא דלעילא"? הרי ברור שההתעוררות מלמעלה קיימת תמיד. אבל מדובר עליה בכוונה כדי להדגיש את הצורך בהתעוררות שלנו מלמטה.
ההתעוררות מלמטה זאת פעולה שעל ידה הצלחנו לעורר את התשובה מלמעלה, את ההתעוררות מלמעלה, אחרת זה לא נקרא התעוררות מלמטה. אפשר לצעוק, לבכות, להשתדל בכל הכוח, אבל אם לא מעוררים תגובה מלמעלה, זה אומר שלא עשינו דבר. יכול להיות שהכנת את עצמך באופן מיוחד, וגם עשית בירורים, אבל זה עדיין לא נקרא התעוררות מלמטה.
ישנו משל על חסיד שהלך בשבת לבקר את הרב שלו, ואשתו שואלת אותו: "בשביל מה אתה נוסע?", הוא עונה: "אני רוצה לבקש ממנו שיתפלל עבורי כדי שאוכל לאהוב תמיד את משפחתי ושיהיו לנו יותר רהיטים ובית גדול". וכמובן שאשתו נתנה לו לנסוע. ואם הוא היה אומר את האמת, שהוא נוסע כדי לאהוב את הבורא יותר מאשר את אשתו, ילדיו, ביתו, רהיטיו, משכורתו וכו'.., האם היא הייתה נותנת לו לנסוע? ואם הוא היה יודע שהוא בעצמו יאבד את הטעם למשכורת ולחיים הגשמיים, האם הוא היה נוסע?
לכן, האדם צריך לבדוק את עצמו, מי מדבר בתוכו. יכול להיות שהוא לומד את חכמת הקבלה מפני שהוא חושב שבצורה כזאת יקבל יותר. ומי יסרב לדבקות עם הבורא, שאין יותר ממנו בעל עוצמה גדולה בעולם. וזה מובן שאני רוצה להתפלל אליו, ולהגיע אליו, כדי שאקבל את הכול, מכיוון שכך אני מצפה לגלות עוד מציאות אחת ולשלוט בהכול.
אומרים שהעולם הרוחני הוא מושלם ונצחי, והחסיד שבי מסכים להשיג אותו. ו"אשתו" (הרצון לקבל) גם היא מוכנה לשחרר אותו: "לך, תשיג לנו כלים נאים, בית". כלומר, רצון ומילוי טוב עבורו. בדיוק כפי שהאישה הגשמית שולחת את החסיד לרבו לבקש ממנו ברכה כדי לקבל יותר רהיטים, בית, בריאות, רווחת המשפחה. אבל אם זהו חסיד אמיתי, כמו שהיו פעם, שהשתוקקו ל"חסד", ל"אור החסדים", ל"אמונה למעלה מהדעת", לתכונת ההשפעה, אז בשביל מה הוא פונה לעליון? (וזה נקרא "התעוררות מלמטה" או "נסיעה לרב").
הוא נוסע מפני שהוא רוצה לקבל, רצון לקבל אמיתי, כדי להפסיק לחפש באופן אינסטינקטיבי תענוג עבור האגו שלו. הוא מצפה שסוף סוף יבוא ה"אור המחזיר למוטב", וייתן לו יכולת להיות מעל לרצונות הרגילים, ולעלות מהדָרגה הבהמית לדרגת ה"אדם".
"אדם", נקרא מי שאינו חושב על עצמו, אלא רק על העליון. עכשיו אנחנו נמצאים ממש במעבר בין סיום ההתפתחות הבהמית האינסטינקטיבית, לבין הדרגה שבה אנחנו נתפתח רק לפי יוזמה, דרישה ובקשה עצמית. ובכך שנעבוד יחד עם הבורא אנחנו בעצמנו נעשה מאיתנו אדם.
הדרגה הזאת אינה יכולה לבוא אלינו בעצמה, אלא רק בתשובה לרצון ולדרישה המקדימים שלנו. לכן, אנחנו צריכים לשחק את המדרגה הזאת, להשתדל לתאר אותה לעצמנו, ולבקש בהתאם לאותה הדמות שאנחנו מציירים לעצמנו.
ואם כולנו יחד משתדלים להידמות לבורא (אדם, מלשון "דומה"), אז אנחנו מתקדמים ובונים את דרגת ה"אדם" שאין לה צורה בעולם שלנו. משום שבינתיים היא מצטיירת לנו, אבל קיים הבדל גדול בין מה שאנחנו עכשיו, לבין אותה הדמות הרוחנית שאנחנו בונים יחד, כלומר, דמות ה"אדם", הדומה לבורא.
ידיעות קודמות בנושא:
שעון מעורר בלתי נראה, שלא נותן להירדם
תעורר את השחר
להתקרב זה לזה
