סודם של ספרי הקבלה

שאלה: אם ברוחניות אין מילים, אז איך המקובלים מעבירים את ההשגות שלהם זה לזה וכותבים ספרים?

תשובתי: המקובלים משתמשים במה שנקראת "שפת הענפים". העולם הרוחני זה השורש, ומתוכו אנחנו תופסים בחושים הגשמיים שלנו איזו הטבעה חומרית, שנקראת "ענף". לכן אנחנו יכולים לתאר אפילו בשפה שלנו, במילים של העולם שלנו, תופעות רוחניות, מפני שלכל מה שקיים בעולם הרוחני יש תוצאה, ענף בעולם הגשמי.

נניח שאנחנו שני מקובלים. איך אני יכול לספר לך על העולם הרוחני, אם התודעה הרוחנית, ההשגה, הם אישיים? אני מרגיש איזו תמונה, צורה, עולם עצום שמתגלה לי, מציאות בלתי מוגבלת, בכל הרגשות שלי, בכל הכיוונים, בכל הצירים. ואתה מרגיש משהו. איך אנחנו יכולים להתקשר זה עם זה, להחליף את ההתרשמויות שלנו? למעשה, הפתרון הוא בזה שאנחנו נמצאים כאן, בעולם שלנו, בגופים. ולכן אנחנו יכולים בעזרת הגופים שלנו לדבר זה עם זה, לכתוב טקסטים, להעביר משהו ברמזים ואפילו במבט. לכן אנחנו משתמשים בשפה הגשמית שלנו.

לדוגמה, בעולם הרוחני ישנם כוחות, שנקראים "כיסא", "שולחן", "כוס", "אוויר", "קיר", "חלון" וכולי. אנחנו משתמשים בשמות הללו של העולם שלנו, אבל מתכוונים בהם למהות הפנימית של המושג הזה בעולם הרוחני. אני אומר: "חלון", אבל מתכוון ל"חלון" שקיים בעולם הרוחני. ואתה מבין על איזה חלון אני מדבר. אני אומר: "החלון פתוח", ואתה מבין מה זה אומר חלון פתוח בעולם הרוחני, למרות שאני מעביר לך את זה במילים גשמיות.

כך המקובלים מדברים ביניהם וכך הם כותבים ספרים. זו נקראת "שפת הענפים" שמקובלת על כל המקובלים. בשפה הזאת כתובה התורה, רק שאף אחד מהאנשים הרגילים לא יודע את זה, מפני שהמקובלים כתבו אותה כדי לדבר ביניהם על העולם הרוחני. ואילו אנשים חושבים שמדובר על העולם שלנו. זה הסוד של התורה.

שאלה: יוצא, שכשאתה קורא בספרי קבלה מילים, הן לא אומרות לך שום דבר אם אתה לא מבין את משמעותן הכפולה?

תשובתי: נכון. אני קורא רק את המילים האלה, מאחר ואני יודע את השפה, אבל לא מבין יותר ממי שאינו יודע עברית. יתרה מזאת, אם אדם לא יודע עברית, זה אפילו טוב יותר מפני שאז הוא לא יתבלבל ולא יתאר לעצמו דברים שמדברים על העולם שלנו.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "מפגשים עם קבלה", 7.7.2015