קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"וידבר אלוקים אל משה, ויאמר אליו אני ה'" (שמות, פרק ו')
זהו בעצם העיקרון החשוב ביותר. הרי חכמת הקבלה, לפי הגדרתה, מיועדת דווקא למטרה הגבוהה הזאת: גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה. כלומר, זוהי השיטה לגילוי הבורא, הכוח העליון, הכוח היחיד שקיים בעולם, העיקרון הבסיסי ביותר של הטבע.
כשם שבפיזיקה, איינשטיין חלם פעם לגלות את הנוסחה האוניברסלית של הבריאה כולה. הוא הרגיש שהכול מנוהל על ידי כוח אחד, נוסחה אחת, סיבה אחת ומטרה אחת. והוא מאוד רצה לגלות את הנוסחה הזאת, את הכוח הזה.
את הכוח האחד הזה מגלה חכמת הקבלה. רק שהיא אינה עושה את זה במסגרת העולם הזה. הרי מבלי לראות מעבר לעולם הזה, לא ניתן לגלות את הכוח הזה עד הסוף. העולם הזה הוא רק עולם התוצאות, וכל מה שנמצא בו יורד מהעולם העליון. חכמת הקבלה מגלה את הנוסחה היחידה, הכוח האחד, שעליו נאמר: "אין עוד מלבדו" – כוח הטבע העיקרי. הוא נקרא "הבורא", אלוקים, הקדוש ברוך הוא, זעיר אנפין של עולם האצילות. לכוח העליון זה יש הרבה שמות, שאנחנו נותנים לו בהתאם להשגה שלנו. את אותם "עשרת השמות שאינם נמחקים" אנחנו נותנים לכוח האחד והיחיד, שמתגלה לנו ב-"תשע הספירות הראשונות" – ואילו אנחנו מבינים, מרגישים ומגלים אותן בעזרת הספירה העשירית שלנו, המלכות, לפי מידת התאמתה לתשע הספירות הראשונות.
לכן, ה"מצווה" העיקרית היא לגלות את הנוסחה: "אני ה'!", כלומר להרגיש את הבורא, בזכות ההידמות שלך אליו. ואז הנברא מגיע להשתוות, לדבקות בבורא, לדרגה שלו, ומממש את מטרת בריאתו. כתוצאה מכך, אנחנו מאזנים ומביאים להרמוניה את הטבע כולו, וגורמים בכך תענוג לבורא.
בכל פעם שאנחנו עושים צעד כלשהו לכיוון ההשגה הרוחנית, עלינו להבין שאנחנו מתקדמים במטרה להשיג את הבורא, כוח ההשפעה והאהבה, שמתגלה לנו בצורה כזאת. כל הפעולות שלנו צריכות להיות מכוונות לכיוון אחד: לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה. ועל אף שיכולות להתחלף בתוכנו המון מחשבות, כוונות, חשבונות ומושגים על הרוחניות, אך בסופו של דבר, כל כוונה, פעולה ומחשבה, צריכה להתרכז במטרה אחת: לגלות את הנוסחה הכללית הזאת של הבריאה: " אני ה'!", הכוח היחיד שבלעדיו לא קיים יותר כלום.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.04.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הבורא מושג לפי מעשיו
ה"לגו" הרב-מימדי של הבריאה
"ברח דודי"
שלום לרב,
אני יודעת שיש לי עבודה רבה להגיע לדרגת סוף התיקון ולהגיע לעולם האין סוף ולשוות צורה עם הבורא ואז להיות אחד עימו אך בשבילי זה לא אינסופי אם יש נקודת סיום.שיש מעבר לכך.האם לא הגיע הזמן שיתקבצו קבוצה קטנה של מקובלים שהגיעו כבר להשגה הגבוהה ביותר מכל העולם ולכתוב את ההמשך לספר הזוהר ולפרסם אותו.שההסטוריה של הסתרה של הידע כמו שהיה עם ספר הזוהר לא תחזור על עצמה.שהכוחות העיקריים של המקובלים בני ימנו יופנו להמשך הדרך האינסופית.וע"י זה נגדיל ונעצים את הבורא וכוחותיו עם כל הכלים שישנם היום בעולם הזה.גם אם זה אומר לחבר בין קבוצות שונות של מקובלים שחיים היום.תודה