דף הבית / אקטואליה / ישראל היום / נדחתה הצעת החוק להגנה על עיתונאים 

נדחתה הצעת החוק להגנה על עיתונאים 

הערה: מליאת הכנסת דחתה הצעת חוק להטיל עונש מינימלי של שלוש שנים על תוקפי עיתונאים. בתגובה על כך נאמר ש"תקיפת עיתונאים היא דבר חמור, שמהווה תקיפה ברורה של "כלב השמירה" של הדמוקרטיה.

הסיבה שהממשלה מתנגדת להצעת החוק הזו היא שהממשלה נהנית מהשיח האלים ורווי השנאה".

תשובתי: העניין הוא שהעיתונאים שממלאים את ערוצי הטלוויזיה, האינטרנט והעיתונים, צריכים להיות אחראים להשכלה ולחינוך של החברה, לעתיד שלה. ואילו הם להיפך, נהנים מזה שהם מגלים כל מיני אדֵי ריקבון רעילים ומחלות של החברה. הם לא עושים זאת לצורך תיקונה של החברה כמו רופאים, אלא כדי להגיש זאת בצורה עוד יותר אכזרית ממה שהיא ולהראות אותה כך לציבור.

עיתונאי שמציג את הראייה הבוטה שלו, מתוך האגו שלו ורוצה להראות שזהו מצבה הרגיל של החברה, מרים למעשה את רף הדברים האסורים, והחברה הולכת בעקבות זה ומרגישה: "כן, זה כבר נורמלי וגם זה נורמלי..". אנחנו קוראים פרסומים בעיתונים או באינטרנט ומתחילים להסכים עם זה, מפני שאנו לא יודעים מה באמת מתרחש בבתי הספר, במשפחות, במנגנוני הממשלה וכולי. העיתונאים מנפחים הכול עד למימדים גדולים ועד שזה הופך לנורמה וכך למחרת כבר זהו, שום דבר לא כל כך נורא, כלומר צריך להרים עוד יותר את הרף. לא נעשה חינוך של העם, אלא להיפך, הנמכה תמידית של רמתו. סף הרגישות החברתית הופך ליותר ויותר נמוך, ולאנשים יותר ויותר לא אכפת.

היום לעיתונאי אין כבר דימוי חינוכי של מי שעוסק בפופולריזציה, פובליציסט, זה כבר לא מה שפעם היה מקצוע מכובד. עיתונאי צריך לדעת את המשימה והשליחות שלו ולהעביר את דעתו לחברה כדי להבריא אותה. אנשים לא יודעים מה מתרחש ברחוב, הם רואים הכול דרך כלי התקשורת. אם פעם העיתונות הייתה מעל לציבור, עכשיו היא נחותה ממנו ולכן היא מושכת אחריה לקרקעית את כל החברה. העניין הוא לא האם אפשר להכות עיתונאים או לא, העניין הוא שאין מי שיחנך אותם.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 11.2.2016

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest