משימה משותפת

שאלה: למה אנחנו צריכים לצאת לאנשים? האם הם לא צריכים לבוא אלינו בעצמם?

תשובתי: מאיפה הם יידעו על זה, אם אנחנו לא נעסוק בהפצה? אם בשנת 1996 לא הייתי פותח אתר באינטרנט שמספר על חכמת הקבלה, מי היה יודע עליה?

ומאוחר יותר, כאשר כבר נוצרה הקבוצה אנחנו ארגנו נסיעה לארה"ב ונתנו הרצאות ב- 11 ערים גדולות. מזה התחילו כל הקבוצות שלנו באמריקה שקיימות עד היום.

אם לא יוצאים לקהל הרחב, מאיפה האנשים יידעו שחכמת הקבלה קיימת ושהיא פתוחה ללימוד? אם אתה לא מפיץ בצורה טובה את המוצר שלך, אז מי יידע עליו חוץ ממך? ההפצה, זה הדבר העיקרי ביותר.

אם אין הפצה, אז כאילו שמהלב לא יוצא דם לכל שאר האיברים. דווקא על ידי זה שאתה כל הזמן יוצא מהמקור, מהמרכז ומפיץ למעגלים חיצוניים, אז יש תגובה חוזרת. ואם פשוט לשבת ולחכות אז שום דבר אף פעם לא יהיה.

על זה מבוסס כל המסחר: אם אתה לא מפרסם את המוצר שלך, אף אחד לא יקנה אותו. 50%- 70% ממחיר המוצר מהווה הוצאה על הפרסום. היום לא בעיה לייצר כל מוצר, זה עולה היום גרושים. אלא העיקר זה להצליח למכור אותו: לשכנע שזה מוצר טוב כדי שישלמו עבורו כסף. ו-70% ממה ששולם היה מבוזבז "לאוויר", רק לפרסום.

אם פשוט הייתי נשאר בבית, אף אחד לא היה יודע עליי. אני בהתחלה כך חשבתי לעשות, חשבתי שאני אשב ואכתוב ספרים. אבל לא הייתה ברירה, הזמן מחייב. זה לא לפי האופי שלי לנסוע לכל מקום ולהופיע, אבל מה אפשר לעשות. אנחנו רואים מהתורה, שגם אברהם וגם משה לא רצו בהתחלה לקבל את המשימה שלהם. כל אחד מהם אמר בצורה ישירה שהוא לא רוצה את זה, ובכל הכוח דחו את המשימה הזאת, אבל בלית ברירה נאלצו לקבל אותה.

כך גם אנחנו צריכים לקחת מהם דוגמה. אף פעם אף אחד לא רוצה כזאת משימה, כי אתה לא הולך לפרסם משהו מועיל וטוב לאגו ואתה מקבל מזה רק השפלות, מכות וצרות. מספיק רק להסתכל על תיאור חייו של משה, והוא עוד היה מנהיג של העם. אותו הדבר אפשר לומר גם על דוד המלך, שכל החיים שלו היה נמצא במלחמות.

אין ברירה, אנחנו חייבים לבצע את המשימה שלנו, אבל כולנו יחד יכולים היום לעלות על דרך המלך.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 20.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
המונה מתקתק
אם אתה תרצה, ישמעו אותך
הגישה אל הרשת הפנימית היא לפי הרצון