משחק על הדקויות

אם האדם נאחז בסביבה הטובה – ברגע שהוא מגלה סטייה קלה מהכיוון, הוא יכול לחזור בקלות לדרך הנכונה. לאחר שהוא הסיח את דעתו לכמה רגעים, הוא תופס את עצמו וחוזר לאיחוד: "אני, הקבוצה והבורא". שלושת הגורמים האלה תמיד צריכים להרכיב שלם אחד: האדם שמשתוקק להשפעה ("ישראל"), האור שמתגלה בקבוצה ("תורה") והכוח העליון.

התיקונים הקטנים שלנו בדרך דומים לתיקון המעוף של טיל, שגם כן כל הזמן מתקן את מסלול המעוף שלו ביחס לכיוון המשוער. ככל שהטעות קטנה יותר, כך הטיל מחזיק במסלול בצורה מדויקת יותר, אבל זה דורש חישובים ועלויות גדולים יותר, ובמקרה שלנו, זה עולה ביגיעה ומאמצים רבים יותר.

אם כן, מצד אחד, קשה לי יותר, אך מהצד השני, זה קל יותר. כי כשהסטייה היא מינימלית, הרבה יותר קל לחזור למסלול.

כשאני משחק עם ה"אפשרויות" האלה, אני מתחיל להרגיש רגשות נפלאים: קצת פלפל, קצת סוכר… אני כל הזמן בורר את ה"טעמים", את המצבים שקרובים לאיחוד של: אני, הקבוצה והבורא. פעם הבורא מסתתר ממני בערפל קל, פעם הקבוצה, ולפעמים אני נסוג בצעד אחד הצידה. כך אני לומד על כל מיני צירופים שמתעוררים בפנים ובחוץ.

כשאני ממשיך בדרך, אני מייצב את הכיוון שלי מיום ליום, משעה לשעה, עד שארגיש פתאום שאני באמת חי את זה. ההרגל נעשה טבע שני, והעבודה, שהייתה נדמית כמשחק, הופכת למציאות. כשאני מאזן את הדקויות, ומבצע כיולים דקים, אני פתאום מגלה תופעות שונות בין שלושת המרכיבים ההתחלתיים: אני, הקבוצה והבורא.

בזכות הניסיונות החוזרים ונשנים לחזור לחיבור אני בונה כנגד האגואיזם שלי מסכים, מעל לרצונות, בשכל וברגש. אני פועל יותר ויותר טוב, יותר ויותר מדויק. לפעמים אני אפילו מרשה לעצמי לזוז קצת הצידה, ושוב לוקח את הכיוון הנכון, מבלי לאבד את השליטה.

בצורה כזאת אני, מה שנקרא, הולך לפני החמור שלי. לא השחר מעוררני, אלא אני מעורר את השחר. במילים אחרות, אני לא מחכה עד שהבורא יתחיל לשחק איתי בצורות שונות, אלא הולך קדימה בעצמי, כשאני מעלה את הערכים של המשתנים, כדי שהם יהיו שונים ובו בזמן גם מלוכדים למשוואת האיחוד האחת.

אם האדם מוצא טעם ב"שעשועים" האלה, הוא מוסיף כל הזמן פרטים חדשים לקשר הכללי ועולה במדרגות העולמות הרוחניים. אז בואו נשתדל בכל הכוח לפעול בצורה כזאת: לכוון את עצמנו לזה לפני השיעור, לחזור לזה במשך היום, לפי לוח הזמנים ולפי האפשרויות. שכל אחד יקבע לעצמו זמן ויחייב את עצמו כמה פעמים ביום, "לפי השעון", לעבוד על האיחוד.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 09.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
נולד להיות אדם
דורשים את המאור!
אוי, מה קורה איתי, איפה אני?!

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest