קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
* בכנס הערבות גילינו את הנקודה הראשונה, וכעת עלינו רק לפתוח אותה הלאה – לפתח את אותה טיפת הזרע שאליה הגענו. האדם צריך להזכיר לעצמו את המצב שהורגש בכנס כקנה מידה, ולהשתדל שהמצב הזה יגדל על פני ההפרעות, יום יום.
* נקודת הייחוד שהשגנו נמצאת כבר במחסום עצמו; נקודת הייחוד בין כל הכלי עולמי – אנשים שרוצים ומשתדלים להיות מחוברים ביניהם, ומטרת החיבור שלהם היא להגיע להשפעה הדדית, שנקראת ערבות. אנשים שמוכנים לחזק זה את זה ורוצים שכולם יתעוררו, ללא גישה תחרותית, אלא להיפך – אני רוצה שכולנו נתחזק יחד ואפילו שהחברים יזכו כתוצאה מהמאמצים שלי, ושאהיה כלפיהם כאבא כלפי ילדיו.
* אין שגרה בין כנס לכנס – אלה מצבים שניתנים לנו מלמעלה, כדי שממש נגדל על ידם. וכשמתגלים היצרים, הבלבולים, נקבל דרכם רצון וצורך שהבורא יעזור לנו ויהיה נוכח באותו החיבור.
* עליי לא לשכוח שבכל רגע ורגע הבורא עוזר לי להתקרב למטרה; ברגע שאני קושר את עצמי לקבוצה ובהדרגה הופך לאדם – להיות כמוהו, ואז הוא מגלה בי בכל פעם עוד ועוד רצונות ותכונות מקולקלים. ועליי לזכור שכל מה שמתגלה בי בכל רגע ורגע הוא רק לצורך התיקון, ולכוון את כל הסטיות מהדרך שהבורא גילה לי, לייחוד עם הבורא.
* בכל רגע ורגע עלינו לצרף את עצמנו זה לזה, ולהרגיש את הייחוד על פני כל מה שאנו מרגישים. עלי להשתדל להרגיש כל הזמן את הקבוצה בתוכי, ואם אפשר גם את הבורא שבתוכי. זה לא יימשך הרבה זמן, ויתגלו הפרעות רבות – וזאת כדי שלא נצליח להתחבר לבדנו ונזדקק לעזרתו, שיעשה את החיבור בינינו.
* חייבים לפחד מכך שהחבר ייפול. אם אני לא עושה זאת, אני עושה חור בספינה. ואם אני חושב על האחרים שלא ישכחו, לא אשכח גם כן.
* ככל שאנחנו מרגישים עכשיו שאנחנו לא יכולים להתפלל עבור החבר והקבוצה, אלא כל אחד נמצא בבלבולים שלו, במחשבות שלו, בערפול, אנחנו צריכים להגיע לתפילה הכללית, שלאף אחד לא יהיה משהו זר במוח ובלב, ומה שאנחנו מרגישים עכשיו זה רק כדי להתגבר על הערפול ולצרף אותו לאותה ההרגשה החדה שהרגשנו קודם.
* האהבה היא הכוח הגדול ביותר מתוך כל התפעלויות הרצון. בכך שאני משפיע לחבר אהבה, אני מנתק אותו מהדאגות על עצמו. ברגע שהוא מרגיש שאוהבים אותו, הוא מרגיש חופשי מדאגות. זה חוק הטבע, ואז הוא פשוט יוצא מהדאגות על עצמו ומתחיל להרגיש את המקור הזה, ולא אכפת לו מכלום.
* על ידי האהבה אנו יכולים ממש לנהל את הקבוצה, את החברים – כי זה הכוח החזק ביותר, שכולל בתוכו את כל יתר הכוחות. זהו כוח תקיף מאוד, ולכן צריכים ללמוד איך להשתמש בו. אם האדם ידע ויבין שאפשר ממש לנהל את העולם, הפרטי והכללי – דווקא על ידי הכוח הזה בלבד, אנחנו באמת נרצה להשיג את הכוח הזה ולחיות בו.
* המתנות שהאדם נותן לחברו לא צריכות להיות פיזיות – מספיקות מילים, הטבות קטנות, ובכך בעצם הוא קונה את היחס שלו לחבר ומחייב את החבר להתייחס אליו בצורה מסוימת. זה עובד בצורה כזאת שאף אחד לא יכול להתנגד לזה. ומכאן גם נובע חוק הערבות ההדדית: אני חייב להשקיע בכולם ורק מתוך זה אני מגיע לערבות ואהבה.
* לקבוצה תמיד חסרה ממך חשיבות המטרה, אהבה ושמחה. לכן אין לך מה לחשוב – תעשה.
* אנחנו צריכים לדאוג לקיום חברה הומוגנית, אחידה, לחשוב על כולם יחד. כי בערבות כולם חייבים להשיג את אותו הדבר – וזה אפשרי.
הכנה לשיעור
* כדי להתקדם למדרגה הבאה, עליי להשתדל, יחד עם כל החברים, לחשוב מהי הבעיה הכי גדולה שיש לנו, מה לא השגנו, איך אנחנו מתארים את ההשגה הזאת, איך אפשר להתקדם. בואו נחשוב יחד על ההתקדמות, בואו נקרא בזוהר כדי שכל הרצונות והתפילות שלנו יתחברו. זוהי תפילת רבים ובאמצעותה נוכל להגיע להישגים גדולים. זו צריכה להיות הכוונה בזמן הלימוד, במיוחד בזמן קריאת הזוהר, שאין כוח הדומה לכוחו בכל המציאות.
* כשאני קורא ספר קבלה, אני לא מדמיין שאני נמצא באותו המצב שמתואר בו, אלא אני ממש נמצא באותו המצב; המחבר גילה את אותה המציאות ואני נכנס לאותה המציאות, אני מרגיש אותה, מתאר אותה בפנים.
* בזמן קריאת הזוהר אנחנו צריכים לזכור שלא מדובר על העולם הזה אלא על העולם הרוחני, על החלק הפנימי שבנו – איך אנחנו מחוברים בינינו, איך אני, הקבוצה והבורא מחוברים בינינו. בזמן הלימוד עלינו רק לחשוב על זה, וזה יעזור לנו לגלות את הקשר הזה ברמות גבוהות יותר.
* בזמן קריאת הזוהר אני נמצא תחת השפעת האור המחזיר למוטב, ובמקום שבו אני מגלה ששם אני צריך תיקון, הזוהר משפיע. לכן בזמן הלימוד עליי לחשוב רק על זה, ואם אני מחזיק את עצמי כחולה שזקוק לטיפול, לא צריך יותר מזה.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 11.12.2011
