דורשים את המאור!

עכשיו הצלחנו להשיג את האיחוד. השקענו יגיעה ומאמצים רבים וזה קרה. אבל בקרוב אנחנו נרגיש עד כמה קשה להחזיק במצב הזה. וזה טוב. זה אומר שאנחנו כבר גדולים, חזקים, ואפשר להטיל עלינו עבודה קשה יותר, כאשר כתוצאה מהיגיעה שלי אני לא משיג הכול, אלא מגלה שזה לא מצליח לי.

אני רואה שאינני יכול לחבר את עצמי, את הקבוצה ואת הבורא מעל לכל הדברים שקורים בחיים שלי. אני כאילו מבולבל, אובד עצות וחסר אונים, ולא מסוגל לחבר את הכול יחד, בצורה שבה עשינו עכשיו. ההפרעות נראות חזקות יותר מהריכוז שלי, מכוח המחשבה והרצון שלי. אני כאילו שוכח את מה שהיה בזמן הכנס ולא מסוגל להתרכז כדי לחבר שוב את עצמי עם החברים, ואת כולנו יחד עם הבורא.

הבעיה היא בכך שאנחנו, בינינו, לא דורשים מספיק קשר עם הבורא, עם השורש שלנו. ואילו מטרת הבריאה היא דווקא להשיג את השורש, כלומר את הדרגה שלו. ולכן הבורא מסדר לנו כאלה מצבים שבהם איננו מסוגלים להתחבר בלעדיו, כדי שנזדקק לו, בכך שנבין ששום דבר לא יצליח בלעדיו.

"בלעדיו" פירושו ללא האור המחזיר למוטב, ללא זה שהוא יופיע ויגלה את עצמו. כך אנחנו מגיעים לנחיצות לגלות אותו, לדרוש את זה.

לכן אני מבקש מכל החברים: אם ישנן בעיות בהשגת החיבור, בהרגשת האיחוד עם הקבוצה, כדי להימצא באותו הרצון ובאותה ההרגשה כמו בכנס, ואפילו ברצון ובהרגשה גדולים עוד יותר בכל יום, אז חשוב מאוד לכתוב על זה, לברר ולעבוד על זה.

בין כנס לכנס אנחנו לא חוזרים לאותה השגרה. אין שום דבר שגרתי ומבוסס, המצבים הללו ניתנים לנו מלמעלה, כדי שאנחנו נגביר פי כמה את אותן ההרגשות והמחשבות שהיו בכנס, ובזכותם נגדל.

עכשיו, כתוצאה מכל הבלבול וחוסר האונים, אני צריך להבין: אני חייב שהבורא יעזור לי ויתגלה בתוך החיבור שלנו. בצורה כזאת אנחנו מגלים את הכוח העליון ושורים בתוכו.

כלומר, אני צריך לראות שאין עוד מלבדו, ואנחנו נכללים בשיתוף הדדי פעיל דווקא עם הבורא. וכל האירועים שבדרך, כל העולם הזה, עד לבעיות הרציניות ביותר – הם היחסים בינינו (בין כולנו יחד) לבינו, שאותם הוא מגלה לנו בכל פעם בצורה מיוחדת כזאת. הוא רוצה שנרגיש עד כמה אנחנו זקוקים לו ושנרצה שהוא יתגלה וייתן לנו כוח לחיבור. שיתגלה וישלוט, כמו אור ע"ב-ס"ג שמברר את הרצונות, מתקן ומחבר אותם ולאחר כך מתגלה בהם.

וכך, שלב אחר שלב, אנחנו מממשים את מטרת הבריאה, ואני מאוד מקווה שנגיע לזה.

בכנס היינו בטוחים שאנחנו הולכים לקראת מטרה קונקרטית וברורה: מגיעים לחיבור ולגילוי. אנחנו גילינו את הנקודה הראשונה הזאת ועכשיו אנחנו צריכים רק לפתח אותה הלאה ולהישאר בטוחים בכך שלפנינו ניצבים שלבי ההתפתחות של אותה טיפת הזרע שהשגנו.

המטרה של כל העבודה שלנו, של כל החיבור שלנו, היא כדי שהשכינה תשרה בינינו. כלומר, להשתוקק לכך שכל המקומות שבהם אנחנו מרגישים דחייה, בלבול, ריחוק זה מזה – יתמלאו באור.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 11.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עטופים בענן של איחוד
נולד להיות אדם
משחק על הדקויות