מטרה המעניקה כוח

שאלה: מה ההבדל בין סביבה אינטגרלית טובה לבין סביבה לא נכונה?

תשובתי: ההבדל הוא רק בשאיפה להגיע לדרגת השלמות של מצבנו ולא יותר מכך. כלומר מתאספים אנשים שמבינים שאין ברירה אחרת, אנחנו חייבים לצאת מהמשבר ורצוי שלא על ידי מלחמה ואירועים דרמטיים מפחידים. בואו נשאף לכך בעצמנו, באופן מלאכותי ונתחיל לעשות את זה.

הם לומדים את המערכת הזאת, מנסים לממש אותה, ומשפיעים זה על זה בצורה כזו. אין שום דבר מלבד זה. אך בזמן הזה הם מעוררים את הכוחות של אותה המטרה אליה הם שואפים הטמונים בטבע, והמטרה הזאת כאילו מאירה להם מרחוק. היא מקרינה עליהם את הכוח שלה, את השלמות שלה. הם חיים את זה, ולכן מופיעים בהם כוחות חדשים. לכל מטרה גדולה יש כוח, ומי שקשור אליה יכול לבצע עבודה עצומה.

הערה: השאיפה הזו למטרה היא ה"עלייה"?

תשובתי: כן, בכל פעם אנחנו עולים בדיוק ביחס למטרה. אך כשאנחנו נמצאים בקבוצה, בחברה הקטנה הזו, אנחנו יכולים לכוון את עצמנו בצורה הנכונה. מהיכן אני יודע מהי המטרה הזאת, היכן היא נמצאת, מהי ההשתתפות ההדדית, גלגלי השיניים בתוך המנגנון וכו'?

בקבוצה אני יכול לראות את השתתפותי, האם אני מתנהג בצורה נכונה בתוך הקהילה הקטנה הזו, באופן אינטגרלי ובצורה מקסימלית בטוב לב כלפי כולם.

אני צריך ללמוד את התוצאות שאליהן מביאות כל מחשבותיי. המחשבות שלי ולא רק המעשים. המחשבה היא היא המעשה. בדרגה הבאה של קיומנו, בדרגת ה"אדם", בדרגת המערכת האינטגרלית, המחשבות שלנו והרצונות שלנו משחקים את אותו התפקיד שמשחקים המעשים בדרגה הגשמית הנוכחית שלנו. לכן אנחנו חייבים להגיע לפיקוח ולתיקון הרצונות והמחשבות שלנו. זה הדבר החשוב ביותר. והמעשים יכולים להישאר קשים ואכזריים כפי שהיו, כמו בחדר ניתוח של הכירורג, אך הם יהיו מכוונים לטובת האחרים. הטרנספורמציה החשובה ביותר היא טרנספורמציה ברצון ובמחשבה.

מתוך שיחה מס' 7 על החינוך האינטגרלי, 14.12.11

ידיעות קודמות בנושא:
קשר ברמה הרגשית
לידת מצב ה"אדם"
הכוח הבלתי מנוצח של המחשבה